תלת דפורענותא/ יום הזיכרון תשע"ה

וּמָה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי, אֲנִי, שֶׁהָיִיתִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? לֹא דָּרַשְׁתִּי שֶׁיֶּחֱצֶה אוֹקְיָנוֹס בַּדֶּרֶךְ אֶל שְׂפָתַי. אֶת הַשָּׁקָתָן שֶׁל אֶלֶף סְפִינוֹת, פָּנַי לֹא חָמְדוּ. סִימָנֵ

*פרשת "בחוקותיי". לעת דמדומים, עמוד אש מול עיניי זקור אל פני המחנה – וחרב אותותיי, שלופה. כי אני תוצרת הארץ הזאת. תנובת האביונים, שארית הארבה, ניצולת מכת בכורות. בולעת חרבות, חומדת שמש ממיסה, מפליאה

כי תבוא אל ספי, אבנים שלמות בכליך, בחן היטב את שביליי ההדורים שהמתינו לאבק הדרכים של רגליך, כמו לטנא נושא ביכורים. כי תבוא אל חדרי, לובש קלע של מור, נושא שי, זהב עטרת ומנחה, קינמון וגם זית יהיו בפיך