כי תבוא אל ספי, אבנים שלמות בכליך,
בחן היטב את שביליי ההדורים
שהמתינו לאבק הדרכים של רגליך,
כמו לטנא נושא ביכורים.
כי תבוא אל חדרי, לובש קלע של מור,
נושא שי, זהב עטרת ומנחה,
קינמון וגם זית יהיו בפיך מזמור,
ותזהר אז בשמן המשחה.
את שלל תשורותיך הסר-נא בפתח,
על הסף, על האדן, בין כתלים.
כך תבוא למשכן, לסייר בו לבטח,
בלי מוסרות, בלי מורא, בלי כבלים.
וכשתבוא אל תוכי, פריחת דמע ויופי
תינשא על כנפי השכינה.
עירום ועריה, שלמים ללא דופי,
אז נחנוך את זרי הדפנה.
