תמיד יש עוד משהו שלא ברור לנו, תמיד יש עוד משהו לחקור, תמיד יש פינה נסתרת שעוד צריך לגלות. לשאול שאלה
מספרים שכששאלו את איזידור רבי, חתן פרס נובל לפיסיקה לשנת 1944, מדוע בחר להיות מדען, ענה שזה בגלל אמא שלו. "כשילדים אחרים היו חוזרים הביתה, היו שואלים אותם, 'מה למדת היום? אבל אמא שלי הייתה אומרת, 'איזי, שאלת היום שאלה טובה?' … החיפוש אחר שאלות טובות, הפך אותי למדען."את הסיפור הזה אני שומעת חדשות לבקרים, כשכמעט בכל פעם משתנים או הגיבור – פעם זה איינשטיין, פעם יונת – או התחום – לעיתים זה מדען, לעיתים סופר כמו אלבר קאמי או עמוס עוז, ולעיתים רב, כמו רבי טרפון; עד כדי כך, שנדמה שמדובר בסיפור מהסוג ש"נכתב ע"י עממי" – כלומר, שלא באמת ברור מה המקור שלו, אבל ההד שהוא יצר בלבבותיהם של אנשים כל כך חזק, שכולם מכירים ומצטטים אותו.הד המשמעות של הצורך לשאול.פרשת "חוקת" נפתחת במצוות פרה אדומה, הנחשבת למסתורית שבכל המצוות, עד כדי כך שאפילו החכם מכל אדם חוקר ושואל ומפשפש שוב ושוב רק כדי להודות שהוא אינו יודע מה טעמה. "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (במדבר רבה). גדולי הפרשנים ניסו לתת לה טעם, להבין את המסתתר מאחוריה. הרבי מגור טען שהמצווה נועדה להזכיר לנו את החטא הקדמון, בו שכחנו את מגבלותינו כבני אנוש ורצינו להיות כאלוהים; הרב סולובייצ'יק הוסיף וטען שמדובר במצווה שהיא מעשה של הכנעה וענווה, שמתוכו תצמח גאולה: "לכן שטן ואומות העולם מונין את ישראל מה טעם יש בה – שרוצים לפתות את בני ישראל כנחש הקדמוני להיות רוצים להבין הכל על פי שכל האדם אבל בני ישראל נמשכין באמונתם אחר רצונו יתברך בלי טעם ובזה זוכין אל הטהרה". גם ישעיהו לייבוביץ נקט גישה דומה, באומרו שהוא מקבל עליו עול תורה ומצוות גם אם אינו בהכרח מכיר את טעמן, שכן התורה לא נועדה להציג בפני האדם ידע ומידע, אלא דרישה של קיום ערכי. הפרשנויות האלה מובילות את הפרשנים למסקנה אחת: קיום המצווה שאין להבין את טעמה נועד להזכיר לנו את חובת הצניעות ולהבהיר לנו שאנחנו יצורים מוגבלים לעומת האל, ולכן אין לנו רשות להרהר אחרי טעמו של כל דבר. לעשות בלי לשאול.אבל יכול להיות שיש פה משהו אחר, בבחינת הפוך על הפוך.אנחנו יצורים שואלים. בכל תחום דעת, בכל זמן. אנחנו רוצים לבדוק, לחקור, להבין. אנחנו לא סתם סקרנים, אנחנו ממש צמאים לספק את סקרנותנו, לגלות ולמצוא פתרונות, ולאחר שמצאנו – אנחנו תמיד מחפשים את השאלה הבאה. זה מקור כוחה של האנושות, לטוב ולרע. זה מה שהוציא אותנו מהסוואנה, הוביל אותנו לגלות יבשות וחומרים, לצייר ולשיר ולספר את מה שאנו מגלים ולהמציא דרכים שונות להשתמש בכל אלה ואף להעביר אותם לדור הבא ביצירתיות ואמנות אנושית נפלאה.ובתוך כל אלה, קיימת תמיד גם הפרה האדומה. השאלה שנותרה פתוחה. זו שעדיין לא הבנו, שעדיין לא גילינו את טעמה, שעדיין צריך לפתור. היא מדגישה בפנינו שתמיד יש צורך בעוד חשיבה. היא השאלה הבאה הנצחית, זו שתמיד באה אחרי השאלה שכבר ענינו עליה.אולי זו הכוונה כולה: להזכיר לנו שתמיד יש עוד משהו שלא ברור לנו, תמיד יש עוד משהו לחקור, תמיד יש פינה נסתרת שעוד צריך לגלות. לשאול שאלה. פעולה שמשמעותה – אני לא יודע, אבל אני רוצה לברר, ויותר מזה – אני מאמין שאפשר לברר. באיזשהו מקום, נמצאת התשובה, והיא אינה נשגבת מבינתי, להיפך – בכוחי האנושי לגלות ולהבין אותה. או במילותיו של רש"י, ששאל: מהו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו?"שאל, וענה: "להבין ולהשכיל."
