דברים שאמרתי באירוע לעובדות ועובדי מכון דוידסון, לרגל יום הנשים הבינלאומי - שחל ממש היום:
"יום האשה". שר חינוך ישראלי אחד – לא הנוכחי - אמר פעם שאם רוצים להרוג טיפול ברעיון, הדרך הטובה ביותר היא להקדיש לכבודו יום. כך זה נותן תירוץ להתעלם מהרעיון הזה בכל שאר ימות השנה.
התלבטתי לא מעט בחשיבה על מה לדבר הבוקר. הלבטים האלה נובעים, לצערי, מהעובדה שגם ביום האשה וגם בכל שאר ימות השנה, יש פשוט מבחר גדול, גדול מדי, של היבטים לא פשוטים הקשורים למצב הנשים, בעולם ובארץ כאחד, שאפשר לבחור מתוכו. יכולתי למשל לדבר על הדיון שלא התקיים השבוע בכנסת על ההחלטה של השר ל"ביטחון" לאומי להפסיק את התקצוב לפורום מיכל סלה ז"ל, פורום המסייע לנשים נפגעות אלימות; יכולתי להתייחס להיבטים המגדריים המורכבים של "חרבות ברזל", שהפגיעה המגדרית שבו כוללת את ההיבטים הקשים שכולנו שמענו עליהם וגם היבטים רכים – אחד המשפטים הנאמרים שוב ושוב מאז ה7.10 הוא "ראו איזה תפקיד מדהים מילאו לוחמות, אף אחד כבר לא יוכל לערער על חשיבתן ויכולותיהן". הלוואי, אבל כמי שנולדה לסבתא שלחמה עם המחתרות ולאם שהיתה בקורס הקצינות הראשון בצה"ל, לצערי כבר ראיתי כיצד מטוטלת ה"הערכה לגבורה נשית" שבה ומתנדנדת נגדנו ברגע שניתן היה; יכולתי להתייחס גם להיבט של הכיס - מחקרים מוכיחים שבמדינות בהן השוויון המגדרי עולה, עולים גם היכולת והשגשוג הכלכלי של החברה כולה; או להזכיר את התרעומת שאני עצמי "זכיתי" לקבל מגברים שהשתתפו באחד מכנסי "מדע ומגדר" שלנו, וטענו נגדי ש"מעמד האשה לא קשור ללימודי פיזיקה" (רק גבר יכול לומר שאין קשר); או להזכיר שלמעלה ממחצית העולם עדיין דורשת מנשים להתכסות בבד ועדיין רואה בהן מכונות לידה, האכלה, ניקיון ועבודה; או על כך שלמרות רפורמות וניסיונות שונים, ב-12 השנים האחרונות, שיעור הנשים בקרב הסגל האקדמי הבכיר בישראל עלה מ-25% ל-30% בלבד. ויש, כאמור, עוד היבטים רבים.
אבל אני לא אדבר על כל זה.
במקום כל זה, אני מבקשת לצטט את אחד המונולוגים המרתקים שנתקלתי בהם לאחרונה. המונולוג הזה לא נכתב בתחילת המאה הקודמת ע"י הסופרג'יסטיות, או באמצע המאה הקודמת על ידי ילדות פרחים, או על ידי לוחמת זכויות נשים כלשהי ואפילו לא על ידי מנהיגה בינלאומית כמו הילארי קלינטון או אנגלה מרקל. הוא נכתב ממש, ממש לאחרונה – וזה מה שנאמר בו:
"את לא יכולה להיות טובה מספיק כדי להיות נשיאה, סופרת, שופטת או טייסת, כי זה בלתי אפשרי להיות אשה יפה וגם חכמה וזה מכאיב שאת חושבת שאת לא מספיק טובה. אנחנו תמיד צריכות להיות יוצאות דופן כדי שיתייחסו אלינו, אבל איכשהו אנחנו תמיד לא מצליחות לעשות את זה "נכון". את צריכה להיות רזה אבל לא רזה מדי ואסור לך לומר שאת רוצה להיות רזה, את צריכה לומר שאת רוצה להיות בריאה - אבל אז גם להיות רזה. אסור שיהיה לך כסף, אבל גם אסור לך לבקש כסף שאת ראויה לו כי זה לא מנומס. את צריכה לתפוס פיקוד אבל אסור לך לרסק רעיונות של אחרים. את צריכה להיות הבוס אבל אסור לך להיות לא נחמדה. את חייבת לאהוב להיות אמא אבל אל תדברי על הילדים שלך יותר מדי. את צריכה לבנות לעצמך קריירה אבל תמיד לדאוג גם לאחרים. את צריכה לתרץ התנהגות גרועה של גברים, אבל אסור לך להתלונן על כך כי אז יאשימו אותך שאת מתלוננת. את צריכה להיות יפה אבל לא יפה מדי כי אז תפתי גברים של נשים אחרות ואת צריכה להיות חלק מהאחווה הנשית אבל גם תמיד להתבלט, ותמיד-תמיד להיות אסירת תודה ולהכיר בכך שהמערכת נשלטת ע"י גברים - אז תמצאי דרך להכיר בכך ולהוקיר להם תודה;
אסור לך להזדקן, להשוויץ, להיות אנוכית, ליפול, להיכשל, לפחד, או לפרוץ גבולות כי זה קשה מדי, נוגד את המצופה ואף אחד לא יתן לך על כך מדליה או יגיד לך תודה.
ואז מתברר שלא רק שאת טועה כל הזמן, גם הכל באשמתך.
מעייף, כל כך מעייף לראות אותנו הנשים עושות הכל כדי שיחבבו אותנו."
מישהו מזהה? זה מונולוג מהסרט ברבי. דווקא ברבי. יותר נכון, ברבי המתמרדת.
כמה מרענן.
המונולוג הזה הזכיר לי סיפור על ג'ון לנון ויוקו אונו. כשהם התאהבו ונישאו, התקשורת והמעריצים עשו את מה שעשה הגבר הראשון: הם האשימו את האשה. אונו חטפה מטחי ביקורת ושנאה והואשמה שהיא זו שגרמה לפירוק החיפושיות, לא פחות. כמה שנים מאוחר יותר, לנון ואונו כתבו שיר שכותרתו - "האישה היא הכושי של העולם". במקור באנגלית, הם השתמשו במילה nigger - מילה המוטחת כלפי אדם שהוא עבד, נתון למרותם וזחיחות דעתם של אחרים, נחות, שאין צורך להתחשב בו, שמותר לרמוס אותו ולדרוש ממנו לעשות וגם לעשות לו כל מה שאנו רוצים. מילה שנועדה להשפיל. מילה שנאסרה לשימוש. לנון ואונו מחו על כך שזה יחסו של העולם לנשים, בכל התרבויות. "האשה היא הכושי של העולם".
תחנות הרדיו סרבו להשמיע את השיר. הם פחדו שמישהו ייפגע מהשימוש במילה כושי.
הם לא פחדו שהנשים ייפגעו מהאמירה שהן עבדים.
לא, נשים ממש אינן הקבוצה היחידה הנאבקת על זכויותיה. אנחנו עדיין מחזיקים בתפיסות המובילות להתנהלות מחפירה כלפי קבוצות מסוימות, ועדיין שבויים בפחדים הגורמים לנו להדיר קבוצה זו או אחרת מתוכנו בתירוצים שונים. השינוי במעמדם של קבוצות שונות הוא תמיד איטי, קשה, דורש שינוי תרבותי ותלוי בראש ובראשונה בחינוך. כן, גם זה חלק מהתפקיד שלנו – שוויון מגדרי במגוון התחומים של החינוך המדעי, כדי שזה יוביל לשוויון מגדרי בכל התפקידים הקיימים, לפחות כשיעורנו באוכלוסייה:
תארו לכם עולם שבו 50% מאנשי המדע הם מדעניות, שבו המספר המחפיר של 3 נשיאות של מוסדות אקדמיים מאז הקמתם מזנק לגובה, עולם שבו 50% מהמנהיגים השונים – בביטחון, בכלכלה, באמנות, במוזיקה, ברפואה – הן נשים, ושגם 50% מאנשי החינוך ומקצועות הסיעוד השונים יהיו גברים. זה יהיה עולם שבו הברכה המקובלת לאישה מצליחה בתחומה כבר לא תהיה שהיא "אחלה גבר", אלא שהיא פשוט "אחלה". לא מתוקף היותה אשה, אלא מתוקף הצלחתה.
אסיים בלקח של הסיפור שאני תמיד מספרת: בכל יום, כל אחת מאתנו צריכה לזכור לשאול את עצמה - מי אני, מה אני עושה פה – ואיך אני יכולה לעשות שיהיה לכולנו, נשים וגברים כאחד, טוב יותר.
