היכולת להכיל את האחר, לקבל אותו בזרועות פתוחות אל קהלנו או לאפשר לו לצאת מגבולות עירנו ולבנות לעצמו את המרחב שלו, מתוך כבוד ומבלי שסגרנו בפניו את השער – כל אלה מצריכים אומץ שיש בו כושר שיפוט, שיטור – ושער פתוח.
בין חומות עתירות שערים סגורים, בעת שנדמה ששערים נוספים הולכים וננעלים, נפתח לנו שער.בליל יום שלישי היא הגיעה, וכל שאר העולם – על אזעקותיו, ייסוריו, להבותיו והפסקותיהן – עמד מלכת: בשורה משמחת בדמות תמונת אולטרסאונד מתוקה של תאומות, שכולנו מחכים להן בתקווה ותפילה שרק תמשכנה להתפתח כראוי ולהיוולד בשלום. הבנות הצפויות של רועי וארז, הנכדות הצפויות שלנו. פסק זמן נושא ברכה, התרגשות וציפייה גדולה. בזכות השילוב בין מדע, טכנולוגיה ואופטימיות אנושית, על אפם וחמתם של צדקנים-מערימי-קשיים-מיותרים, מתאפשר לבנים שלנו להגשים את מה שעד לא כל כך מזמן נראה בלתי אפשרי: הם עומדים להפוך למשפחה.זה לא יהיה פשוט, אבל אני לא מכירה משפחות שבהן הכול פשוט. לא באמת. יהיו להם אתגרים, סימני שאלה, תוויות שצריך יהיה לאמץ או לדחות. אבל זו משמעותה של כל משפחה: להיות קשורים זה לזה בבנייה של חיים משותפים על שלל היבטיהם. ברמה היומיומית, הם יעשו את מה שכל הורה עושה. הם יתעוררו בלילה כדי להאכיל, להחליף חיתולים, לכסות בשמיכה. הם ישירו שירי ערש, יקריאו סיפורים וילכו יחד לים. הם יתרגשו מכל חיוך, שן חדשה, צעד ראשון. הם ידאגו כשהחום יעלה, יחפשו את החינוך הכי טוב, יצאו יחד לטיולים ויציבו גבולות כאלה ואחרים. הם ילמדו אותן שלמרות שיש כאלה שיתייחסו למשפחתן ברוע, פחד וגסות, שני האבות שלהן תמיד יהיו שם כדי להגן עליהן. הם ילמדו אותן את חשיבותה של סובלנות וקבלת האחר. כמו כל משפחה, יהיו להם ימים מאושרים יותר ופחות. הם יצחקו ויכעסו ויריבו וייהנו. וכמו בכל משפחה, המרכיבים החשובים ביותר שיעמדו לזכותם יהיו האהבה והתמיכה השורים ביניהם, והאהבה והתמיכה שאנחנו נותנים להם. בשורה התחתונה, בלי זה, זה לא יעבוד, ולא משנה אם בני הזוג הם גבר ואישה, שני גברים או שתי נשים.אין ספק שכל תהליך הפונדקאות וההורות החד-מינית הוא עדיין בגדר פריצת גבולות, המעוררת התמודדויות מסוגים שונים ומעמידה אותנו בפני הצורך לפתח פתרונות יצירתיים. במילים אחרות, היכולת שלהם להפוך למשפחה לא תלויה רק במדע ובטכנולוגיה. דרושים גם שופטים, שוטרים – ושערים פתוחים. הרבה שערים פתוחים.שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אומרת לנו פרשת "שופטים". למה דווקא "בכל שעריך"? למה לא ברחובות ובכיכרות בתוך העיר עצמה? דווקא בשעריך, כי השער הוא מקום שמבקש ליצור חיבור. זה הפתח בחומות ההפרדה שדרכו נוצרים קשרים בין צדדים, בין פנים וחוץ, הן במובן הפיסי – בין בית לרחוב, בין עיר לחוצותיה, בין מקום אחד למקום אחר; והן במובן החשיבתי-רגשי, בין טיעון לטיעון-נגד, בין מחשבות לבין אמצעים, בין תפיסת עולם אחת לאחרת. השער מאפשר מעבר בין גבולות ועולמות, וההנחיה להציב בו שופטים ושוטרים מסמנת לנו שהמעבר דרכו צריך להיעשות מתוך חשיבה ביקורתית – ה"שיפוט" –ויישומה – ה"שיטור". וכעת, והרשות נתונה: האם בעת ההתייצבות בשער ננהג כבית הלל או כבית שמאי.פתח לנו שער בעת נעילת שער, אומר הפיוט. היכולת להשאיר פתח לעולמות שונים, להכיל את האחר, לקבל אותו בזרועות פתוחות אל קהלנו או לאפשר לו לצאת מגבולות עירנו ולבנות לעצמו את המרחב שלו, מתוך כבוד ומבלי שסגרנו בפניו את השער – כל אלה מצריכים אומץ ויושרה שיש בהם כושר שיפוט, שיטור – ושער אחד לפחות שתמיד יישאר פתוח.פתח לנו שער בעת נעילת שער. אנחנו חיים בעידן בו יותר ויותר אפשרויות, שבעבר לא ניתן היה אפילו לחלום עליהן, נפתחות בפנינו. היכולת האנושית ההולכת וגדלה כתוצאה מהצמיחה המואצת של המדע והטכנולוגיה יוצרת יתרונות כמו גם סיכונים רבי עוצמה, שהם בעלי השפעה מרחיקת לכת על כל אחד מאתנו כפרט וכחלק מהחברה. אלה בדיוק המצבים שבהם אנו נדרשיםלתעוזת הצניעות היודעת לקבל שינוי ללא מורא, היודעת לצמוח מבלי להחמיץ. זו תמצית הפיוט שנקרא בעוד מספר שבועות, בתפילת נעילה ביום הכיפורים: פתח לנו שער בעת נעילת שער. גם כשכל האחרים נועלים שער, לעיתים פעם אחר פעם, תמיד נבקש את השער שעוד נותר פתוח. זאת וגם זאת: בני האדם בלבד הם אלה הבונים חומות ושערים. ובני האדם בלבד אחראים על סגירתם ופתיחתם. זה עד כדי כך פשוט, זה עד כדי כך מורכב.ובחיי שלא התכוונתי לכתוב היום טקסט שיכול להיות מטאפורה על המצב המדיני, אבל איכשהו ככה יצא…
