כל הדואגים ממה שקורה כאן, יכולים סוף כל סוף להירגע, כי אין ספק שהממשלה החדשה תיישם את הפרשנות המודרנית של דיני שמיטה בכל התחומים, גם על עצמה.
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" ויקרא, כה, ד
שבתון יהיה לארץ. החקלאי והקרקע כאחד ייפרדו. הרעיון היהודי היפהפה הזה, של שנת שבתון לאחר שש שנות עבודה, כבר מזמן אינו תקף רק בחקלאות.
""אין דבר בריא כשנת שבתון לעסקן ציבורי," כתב לפני שנים הרב שמואל אבידור הכהן. "העסקנים הללו… טוב שישתחררו קצת מן העולם לתוכו שקעו. בשנת השבתון, ייסע נא השר באוטובוס ציבורי, או אפילו יעבור את הרחוב ברגליו, ואז יתברר לו לפתע כי אין הוא מכיר כלל את העם שהוא חפץ להנהיגו, ואין הוא יודע כלל את תנאי החיים שעליהם הוא דן ומחליט בחדרי חדרים גדושי עשן ומלוהטי-ויכוחים. יש חשיבות מיוחדת לשנת השבתון, מפני שבה מתבררים לאדם שני דברים יסודיים וחיוניים: הראשון – העניינים מתנהלים גם בלעדיו. שום דבר אינו מתמוטט ואינו הולך לאיבוד בהיעדרו…שנית, הוא עצמו יכול להתקיים, ואפילו ליהנות מהחיים, ללא כל אותה מעמסה…"
בשבוע שבו נופלים בזה אחר זה ארזים ותיקים; שבו פצעים עדתיים וגזעניים עתיקים מדממים מחדש; שבו לפחות פעמיים ביום, הלינו מנהיגים שונים על כך שהכל באשמת "השיטה"; בשבוע הזה, קמה ממשלה חדשה-ישנה, שחלק נכבד מחבריה והעומד בראשה כבר מזמן לא לקחו לעצמם שנת שמיטה.
ארגונים שזמן הכהונה של מי שנבחר לעמוד בראשם קצוב, הם ארגונים בעלי סיכוי להיות בריאים יותר. זה מקטין את סכנת ההסתאבות; מגדיל את הסיכוי לשינוי ורענון; מעניק אופק לצמיחה לחברים אחרים; ומקטין סיכונים – גם אם נעשית בחירה לא נכונה, גם אם נעשות טעויות בדרך – וכולנו עושים טעויות – מוקצב להן גבול.
בשבוע הזה, פרשת "בהר" ודיני השמיטה שלה רלוונטיים מתמיד. כל הדואגים ממה שקורה כאן, יכולים סוף כל סוף להירגע, כי אין ספק שעכשיו הממשלה תיישם את הפרשנות המודרנית הזו של דיני שמיטה. אחרי הכל, היא בית יהודי.
