אני מתבוננת בהם וחושבת לעצמי, איך, בשם אלוהים – תמיד בשם איזשהו אלוהים – אפשר לשנוא מישהו מהם?
אני מתבוננת בהם כבר זמן רב. הם התאהבו, והחליטו שהם רוצים לבנות את המשך חייהם יחד. אני מתבוננת בחיים האלה ורואה איך הם דואגים אחד לשני, שלא יהיה למישהו מהם חם או קר מדי, כל אחד מוודא שהמקרר תמיד יכיל את מה שהשני מעדיף; הם מפנקים זה את זה, האחד מפתיע את השני במתנה קטנה שהוא יודע שתתקבל בשמחה; הם תומכים אחד בשני בקריירות שלהם, דואגים אחד לשני בעת מחלה, מקשיבים זה לזה ומשיאים עצות; הם גם יודעים להתווכח ואפילו לריב, מתלוננים כשמישהו מהם שכח להחזיר אוכל למקרר או השאיר ערמת כלים בכיור; יורדים אחד על השני על שטויות, וגם יודעים לתת זה לזה את המרחב שכל אחד זקוק לו, כואבים וצוחקים ביחד. והם הקימו משפחות לתפארת, כל אחד עם שתי בנות בצלמם שלא יכלו לבקש הורים אוהבים, תומכים ומשקיעים יותר מהם. זה נכון גם גבי רותם ובן זוגה, וגם לגבי רועי ובן זוגו. וזה מעורר בי המון גאווה. כן, גאווה – כנראה שזו המילה הנכונה, כי זה לא קשור למגדר, זה קשור לאהבה. ואני מתבוננת בהם וחושבת לעצמי, איך, בשם אלוהים – תמיד בשם איזשהו אלוהים – אפשר לשנוא מישהו מהם?
מחר נציין את חג האהבה, החג בו מעלים על נס את כל הטוב והיפה שבני אדם יודעים להעניק ממעמקי ליבם ונשמתם למי שהם אוהבים. כבר תכננתי איך אכתוב על הרגש הזה, שיש בו מורכבות כל כך גדולה. נתינה וקבלה; תשוקה וויתור; רצון לקרבה ומוכנות להקריב; חמלה ותובענות. רציתי לכתוב על ייחודה של זוגיות הנבנית על המורכבות הזו, כששני אנשים מתאהבים ומבקשים לשלב ידיים ולצעוד יחד בדרכי חייהם, על כל הקשיים, האתגרים והאושר שהם מזמנים בדרכנו, אם רק נדע לצעוד בהם יחד. התבוננתי סביבי וראיתי כל כך הרבה ביטויים מגוונים של התופעה הזו, הנקראת אהבה וזוגיות, והם כולם ביטויים של בני אדם שנבראו בצלם, כלומר – בעלי ערך, כבוד ומהות הנובעים מהעובדה שאנחנו אמורים להיות בעלי תבונה ורגישות אנושיים. הביטויים השונים האלה הם אחת התכונות היפות שלנו.
ואז, הגיחה שוב השנאה.
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה' (ויקרא, י"ט, יח')
ואהבת לרעך כמוך. לא "וכיבדת", לא "וקיבלת". ואהבת. ולא סתם "את" רעך, אלא ל-רעך. אתה לא תנקום בזולתך, גם אם אתה חושב שהוא עשה לך עוול. אתה אפילו לא תיטור לו ולא תזכיר לו שהוא פגע בך. אתה תאהב לרעך – כמוך, תתייחס ל-רעך כפי שתרצה שיתייחסו אליך, בלי תנאים ובלי הגבלות, כי זו השכינה עצמה.
מחר ט"ו באב, חג האהבה. ובערבו של היום הזה, אדם קנא ואפל דקר את אלה שהעזו לאהוב שלא על פי דרכו. אין לכך כפרה, ושום תירוץ, פלפול או הסבר אינו יכול להצדיק זאת. אומרים שהדוקר הוא אדם חדור שנאה. לעולם לא אצליח להבין, כמה שנאה צריך כדי לקחת ביד סכין, ללכת ולהחדיר את הסכין הזו בבשר החי, הפועם, של אדם אחר, רק כי הוא שונה ממך.
ואני שבה, מתבוננת – ותוהה. אני בדרך כלל אדם סולח, אבל למרות שבעוד זמן קצר נתחיל את חודש הסליחות, יש דברים שכלפיהם, אין ולא תהיה בי לעולם סליחה.
