אם אין צורות חיים נוספות ביקום, זה בזבוז משווע של מקום
ככה יפה? לגלות כוכב-לכת חדש, דומה כל כך לשלנו, ולתת לו את השם המשמים "קפלר b452"? אי אפשר היה למצוא שם קצת יותר מעורר דמיון ויצירתי?
נניח בצד לכל המקטרגים על יחסי עלות/תועלת של חקר החלל בכלל, ושל גילויים מסוג זה בפרט. ניתן לכמה דקות לדמיון שלנו לעוף – אין לזלזל בה, ביכולת הדמיון הזו שיש בנו. היא הביאה אותנו עד הלום, לטוב ולרע. נרשה לעצמנו לשער שבכוכב הלכת החדש יש חיים, ואפילו תבוניים. נשכח לרגע שהוא מבוגר מאיתנו בכמיליארד וחצי שנים, זמן שבמושגי אבולוציה הוא מאד מכובד, ולכן סביר שצורות החיים האלה מאד שונות מאתנו. נתעלם מההשלכות – שגם אם אני מוצאת בהן שמחה, רבים אחרים יחשבו אחרת – של גילוי כזה על אמונות של בריאה-יחידנית-שהאדם-במרכזה, ועל מנהגים הקשורים למצוות שישות כלשהי ציוותה, שכר ועונש, צדיקים וסגולות למיניהם. נמשיך ונניח שהחיים התבוניים האלה נחנו ביכולת לתקשר אתנו באופן כלשהו, ונשים בצד גם את הגיחוך שזה מעורר (כבר מזמן נאמר שלו חיים אחרים יכלו לתקשר אתנו, כבר היו עושים זאת, או לחילופין שהם הבינו שאנחנו פשוט לא שווים את הטרחה). הנה דילגנו על כל הספקות וההתנגדויות האלה, ואנחנו עומדים להיפגש עם יצורים חיים מכוכב-לכת אחר, רחוק מאד אך דומה מאד.
מה בדיוק נספר להם?
זה לא כל כך פשוט. איך היינו מתארים את מה שגילינו על כוכב הלכת הזה שאנחנו חיים בו, הדינמיקה שלו, יופיו, תכונותיו, התפתחותו? כיצד היינו מתארים את עולם היצורים החיים? ובתוך כל אלה, כיצד היינו מתארים את האדם – טיבו, מלחמותיו, הישגיו, רגשותיו, יצירותיו ויצריותו? כיצד היינו מסבירים את ההבדלים בין קבוצות שונות של בני אדם, את המנהגים השונים, האמונות המנוגדות, השפות הרבות? את האגוצנטריות היהירה של היצור החי הזה, שלמרות שהוא אחד מני רבים בטוח שהכל סובב סביבו, ושלמרות תלותו בכוכב הלכת הזה – מתייחס אליו, כדברי ישעיהו והורציוס, כאילו אין מחר? ואולי בכלל כדאי לבחור לספר להם דברים אישיים. כל אחד יציג את עצמו, את חייו, דעותיו, ההתנהגות וההתנהלות שלו בעולם, הדברים מרכזיים שמעניינים אותו. גם זה לא כל כך פשוט, מאותן סיבות בדיוק. כמספר העונים, מספר הסיפורים השונים.
בפרשת "דברים", הפותחת את חומש דברים, משה מתחיל לספר מחדש את תולדות ארבעים השנה האחרונות של בני ישראל. מהר מאד מתברר, שהוא מספר את הדברים קצת אחרת מכפי שסופרו קודם. כי יותר מכל דבר אחר, אסור שנשכח להתייחס לדבר המרכזי המאפיין אותנו: אנחנו מייצרי ומספרי סיפורים. כל אחד, והסיפור שלו. וגם זה יכול להשתנות, בהתאם למצב הרוח שבו נתון המספר.
הנה לכם משחק לשבת: כל אחד יבחר עשרה מרכזיים, שהוא ירצה לספר לחבר מכוכב אחר, ויסביר מדוע מה שבחר חיוני להיכרות עם כוכב הלכת שלנו ועם יושביו. נסו לעשות זאת עם השאלות שלעיל. מהר מאד יתברר, שכל אחד עונה על אותן שאלות בדיוק בדרכים מאד שונות. ואם אנחנו כל כך מבולבלים מזה, כיצד ירגיש מישהו שצנח לפה מעולם המרוחק מאתנו 1400 שנות אור?
לרצון הזה, של להציג את עצמנו לחבר מכוכב אחר, כבר ניסו לתת מענה פעמים רבות בעבר, באמצעות ספרים, סרטים ואפילו "קפסולות הזמן" שונות, המכילות חפצים ומידע שמישהו החליט שהם אלה המייצגים את האנושות או התרבות שבה הוכנו. בני האדם נושאים עיניים אל השמיים, מהרהרים, ממציאים, חוקרים ומחשבים מה נמצא שם מאז שחר ההיסטוריה האנושית, או במילים אחרות – מאז שלמדנו לספר סיפורים, הרבה לפני שמרי פופינס ישבה על ענן, אי.טי ביקש לשוב לביתו וכוכב-לכת רחוק קיבל את השם הבלתי נסלח "קפלר 452B".
אחרי הכל, כמו שקרל סגן אמר: "אם אין צורות חיים נוספות ביקום, זה בזבוז משווע של מקום".
