שלל טקסטים הגיעו אלי השבוע, בהם אנשים נפרדו-התחברו אל אריק איינשטיין. אחד המרגשים שבהם הגיע אלי הבוקר
כל פרידה מלווה גם בחיבור. את מקומה של הנוכחות תופסים זכרונות, המורכבים מקולות, ריחות, צבעים ותנועה. דברים קטנים שמעוררים רגש, חשיבה – וגעגוע. כי בכל קץ, יש גם התחלה והמשכיות. של חלומות-פרעה, פירושי-יוסף ודרכי התגשמותם; של הדר המיתוס מול פני המציאות; ושל הענווה הנלמדת מדרך-יהודה, הדרך שבין הבור שאין בו נחשים ועד נטילת אחריות על כל האחים שלנו.
שלל טקסטים נכתבו והושרו השבוע על פרידתנו-חיבורנו לאריק יינשטיין, חלקם מרגשים יותר, חלקם פחות. אחד המרגשים שבהם הגיע אלי הבוקר. ומכיוון שמדובר בטקסט שכולל את כל מה שאני עצמי הייתי כותבת, ביקשתי וקיבלתי רשות לשתף אתכם. הטקסט הבא נכתב על ידי ד"ר עופר כספי, מנהל היחידה לרפואה משולבת (משלימה) במרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון.
"…ועכשיו למילים אישיות שלי. אינני מתיימר לייצג בדברי איש. ואינני כותב אותם כמנהל היחידה. אני כותב אותם כישראלי. כמי שמרגיש שאריק איינשטיין הוא במובנים רבים הישראלי שכולנו אוהבים. יפה הבלורית והתואר. הישראלי ממציצים ומלול וממה הוא קופץ… הישראלי מעטור מצחך והישראלי מאני ואתה נשנה את העולם. הישראלי שיושב בסן פרנסיסקו על המים, אבל שיודע שאין כמו בבית. הישראלי הצנוע. הפשוט. זה שאינו שוכב עם נערות במצוקה בנות 15, וזה שאין לו נהג ויהלומים ומרצדס, וכל הגועל נפש הזה של יוהרה ונובו-רישיות. וזה שאינו מסתובב בחצרות רבנים ושאינו מקושר לטייקונים. בקיצור– כמו יצחק רבין בזמנו, אריק איינשטיין הוא בעייני הישראלי האמיתי. זה שאנו כל כך מתגעגעים אליו. נכס צאן תרבות בעיקר שלנו – החילונים הישראליים. כי אריק היה אוהד ספורט מושבע. ואוהד הפועל תל אביב אמיתי. ובדרבי הזה, אלו מול צבא השמים השחור שהיה בהלוויתו של הרב עובדיה, נכס צאן ברזל בפני עצמו אך שונה כל כך, צריכים אנו להתייצב כולנו – כל מי שהחילוניות הישראלית חשובה לו. לכן ברשותכם אעדר היום מישיבת הצוות ואלך לכיכר רבין ואתייצב כמו תוכי יוסי של אברהם חלפי אל מול ארונו של אריק, ואח"כ אלך לבית הקברות טרומפלדור שם קבורים גיבורי תרבות אחרים שלנו – החילונים הישראליים – כמו ביאליק וטשרניחובסקי. ואעמוד שם. ואדע. זו ישראל שלי.
היה איש ואיננו עוד. יהי זכרו ברוך!"
מילים בסלע. ראוי ונכון שהשבוע ניזכר, שהישראלי הזה שאנחנו כל כך מתגעגעים אליו אינו רק בדרכי החלום, אלא גם באחריותנו להגשמתם.
תודה לעופר ולכל מי שמתחבר למשמעויות המילים שלו, כמוני.
