"ביום השמיני, נחנך המקדש.
נכרתה הברית.
שמחה היתה לעצרת.
הוא לא היה בשבעת ימי בראשית.
שמיני נברא,
נבדל מדרך ארץ.
פרטי,
מחוץ לחוק." ("שמיני", 2013)
הרעיון של יום שמיני הוא הזדמנות להרהור פיוטי-משהו,
במיוחד כשאנחנו נמצאים כעת בתקופה שמרגישה כולה כמו יום שמיני ארוך.
שבעה ימים היו שגרה, וביום השמיני יצאנו דופן. נבעטנו מחוץ לספירה הרגילה, השגרתית, של הימים.
שמיני דורש שנסתכל מבחוץ. שנביט בחזון, לא בנסיבות. שמיני הוא מחוץ למניין החוקי, המחזורי.
הנה, נפלטנו מהמעגל.
ומה עכשיו?
עכשיו, זכינו בפרספקטיבה בלתי שגרתית, שיש לה קצב משל עצמה. אנחנו נדרשים ללמוד תוך כדי תנועה.
לבחון אפשרויות, לבחור בין חלופות. לאמץ החלטות זריזות, לצמצם את מרחב הטעות גם כשברור לנו –
טעויות, יהיו.
גם כישלונות מוחלטים.
גם הצלחות מזהירות.
כי זה היום, נברא שמיני.
נבדל מדרך הארץ, מבקש להיות רוח.
פרשת שמיני. פרשת ההתבוננות השונה.
האם נלוש מתוכו כנפיים ונמריא?
זה כבר דיון לפרשה אחרת.
