"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא, כה', כג')
שני אנשים היו רבים ביניהם. זה אומר, האדמה עליה אתה עומד, שלי היא, וזה אומר, לא, כי שלי האדמה. לא הגיעו להסכמה, ופנו לרב. הקשיב הרב לטענותיו של זה, הקשיב לטענותיו של השני, ואז דרש מהם להמתין בדממה. התכופף הרב אל הקרקע, מלמל משהו, הצמיד את אוזנו לרגב אדמה ועצם עיניו, כמקשיב בריכוז רב. לבסוף התרומם וניער בגדיו.
לא יכלו שני האנשים להתאפק ושאלו אותו, כבוד הרב, מה עשית?
ענה הרב, שאלתי את האדמה, למי משניכם היא שייכת.
ומה ענתה האדמה, שאלו שניהם.
הביט בהם הרב וענה: האדמה אמרה, שהיא לא שייכת לאיש מכם. אתם אלה ששייכים לה.
בעלות ושליטה קיימים בדמיוננו ובהסכמתנו בלבד. בעלות על קרקע, על רכוש, על אדם – ועל מדינה. מי שחושב שהוא אדון הארץ ושהכל כפופים למרותו, שיחשוב שוב. ואם הוא מתעקש, באה פרשת "בהר" ומזכירה מי אמור לעבוד אצל מי.
