"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה." (דברים יא', כו')
לפני למעלה משלושים שנה, ממש עם סיום הדוקטורט, היתה לי הזכות לפגוש קולגות שלימדו אותי עד כמה הכל קשור בכל, עד כמה משק כנפי פרפר יכול לגרום לטייפון, עד כמה שמש זורחת יכולה להיות מקור המזון המשמח של האחד והכוויה הרותחת של האחר בעת ובעונה אחת. הקורונה הזכירה לנו עד כמה זה נכון ברמה הגלובלית, ופרשת "ראה" מזכירה לנו עד כמה זה נכון גם ברמה הכי אישית-פרטית. לכל מי שזקוק לחיבור נוסף בין תפקוד הגוף הגשמי לבין תפקודו הרוחני-חברתי, באה הפרשה ומציבה את הראייה באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים כשביל אל המוסר, בהגדרתה את הראייה כחוש שבעזרתו נבחין בין ברכה לבין קללה המוצבים בפנינו. זו אינה הפעם הראשונה שהתורה מייחסת תכונה מוסרית לחוש הפיזי של הראייה - כבר בפרק א' בבראשית, הראייה מהווה מרכיב מרכזי ביכולת ההבחנה האנושית. הנחש מפתה את חווה לאכול מעץ הדעת כדי שעיניה ייפקחו והיא תדע להבחין בין טוב ורע, כלומר – משמעות הראייה היא כלי לניתוח מוסרי ולא כלי להבחנה בעובדות בלבד. חווה בתורה מעניקה את השירות הזה גם לאדם.
פסוק אחד בלבד אחרי שאנחנו נדרשים להשתמש בחוש הראייה, אנחנו נדרשים שלא להסתפק בחוש אחד בלבד אלא גם לשמוע מהי הברכה ומהי הקללה. השימוש בחוש השמיעה לאחר הראייה הוא בגדר עליית מדרגה: נוסף לראייה, הצופה בדברים המתרחשים סביבנו, השמיעה דורשת מאתנו מעורבות של הקשבה ופענוח משמעות בכלי תקשורת וחשיבה אנושיים-תרבותיים. בלי הקשבה, אין יחסי גומלין בתוך מערכת אנושית. גם חז"ל טענו שחוש השמיעה הוא החשוב מבין השניים, כאשר קבעו שהניזוק בעינו יפוצה בדמי עינו, אך הניזוק באוזנו יפוצה כאילו ניזוק בכל הגוף, כי שמיעה מחייבת קשב מלא. בלי להיות מסוגלים להקשיב באמת לכאבו של האחר מבלי לטעון שהכאב הזר הזה הוא חיזר, בוגד, משעמם או מיותר, בלי לבטל או להתפרץ באמצע או להתעסק תוך כדי בדברים אחרים, כאילו פגענו בעולם ומלואו.
ובכל זאת, מדובר בחושים. הברכה והקללה האנושיים כאחד מאפשרים לנו להגביר ולהרחיב את יכולותינו הביולוגיים, ולהעצים את התמודדות המוסר והערכים שלנו באמצעות פיתוח המדע והטכנולוגיה. אנו מזמן "רואים את הקולות ושומעים את המראות", כפי שתוכלו לקרוא ממש היום במאמר הראשי המתפרסם באתר מכון דוידסון - "לראות את הנסתר מהעין":
המילה אוזן, מדגישה שהאוזניים הן ליבת האיזון.
המשך הפסוק בפרשה מוסיף ומפרט: "את הברכה אשר תשמעו... " (שם).
הברכה נמצאת בעיניים ובאוזניים. מי שיידע לראות ולהקשיב, ימריא אתם לשמיים.
