"עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה, וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה" (דברים, ג', כז'-כח' – פרשת ואתחנן)
זה השיעור האולטימטיבי בענווה.
משה במרחק נגיעה בלבד, אבל הוא לא יזכה להיכנס אל הארץ המובטחת. היא ממש שם, מקיפה אותו מכל עבריו, ממתינה שיושיט היד ויגע בה – ובדממה בוטחת היא מצווה, עצור.
הוא לא סתם רואה אותה. הוא צופה בה ממרומי הפסגה שעליה הוא עומד. תחנוניו להיכנס אליה נדחו פעם אחר פעם, וכמו להוסיף שמן למדורת סבלו הוא מצווה לעלות על פסגת ההר, להבין שהוא נמצא בפסגה, לראות את מרחבי הבטחותיה – ולהישאר בתסכולו. היא בלתי מושגת עבורו, ומישהו אחר יעקוף אותו ויזכה בה. אם היו לו שאיפות לגביה, אם היא טורפת את חלומותיו כבר ארבעים שנה בדרכו אליה, אם כל מאמציו וויכוחיו ומלחמותיו עם כל בני ישראל ואפילו עם אלוהים בעצמו לאורך הדרך נועדו כדי להגיע לרגע הזה, הוא נדרש להשלים עם ההחלטה ולהסתפק במה שהצליח לעשות עד עכשיו. קשה לתאר את גודל האובדן שהוא בוודאי חש.
ומה עושה משה עם הפצע הפעור, שותת הדם הזה?
הוא רץ ומספר על כך לכל בני ישראל. בשקיפות וביושרה מלאים. פרשת "ואתחנן" נפתחת בהודאתו של משה – ניגשתי, גיששתי, ביקשתי, התחננתי – והוא שוב אמר לי לא.
המחשבה הראשונה שעולה בראש היא, איזה שיעור חריף בענווה.
אבל אז עולה תהיה, מדוע מנהיג כמשה - שכבר בספר במדבר מעיד עליו הכתוב "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (במדבר, יב', ג) – מדוע הוא זקוק בכלל לשיעור כזה?
יכולה להיות לכך רק סיבה אחת: השיעור הזה בכלל לא נועד למשה. מי שזקוק לשיעור מקדים, לדוגמא מובהקת לחיקוי, בכל הקשור לענווה מנהיגותית הם כל המנהיגים שיבואו אחריו. זה מה שמשה מנחיל לתורת המנהיגות: כזה תראו, ותלמדו ממני - המשמעות של מנהיגות גדולה היא לזכור שמה שחשוב אינו המנהיג עצמו אלא החזון המוביל אותו, גם אם מישהו אחר יגשים אותו. מכאן נובע העונש הבלתי פרופורציונלי, שרק מנהיג בסדר הגודל של משה יכול לעמוד בו. ולכן, אפילו ממרומי הפסגה, הוא נדרש "לשאת עיניים" – כדי לזכור שאין פסגה שהיא סוף פסוק, כנאמר בפרקי אבות – "לא עליך המלאכה לגמור". תמיד ישנה הפסגה הבאה, אבל מישהו אחר יכבוש אותה.
יש פה חלק נוסף בשיעור: יהושע, מנהיג אפרפר יחסית לצבעים העזים של קודמו, יחליף את משה, ועל משה לחזק אותו ולתמוך בו קבל עם ועדה, כך שלא יהיו שום ספקות.
החלק הזה בשיעור נועד לכל עם ישראל, כדי להבין: אחרי כל מנהיג, יבוא מנהיג אחר. לא רק אם בטוחים שהמנהיג הוא דגול כמו משה רבנו. אפילו אם הוא משה רבנו בעצמו.
