קודם כל, לך. השאר מאחוריך את כל מה שמוכר לך, כל מה שנולדת וגדלת לתוכו ואתו, כל מה שנח, שמשיב נפש בחום הקיץ ומחמם בקור החורף. כל זה ישתנה בהחלטה אחת עם ההסכמה להיענות לציווי: לך. קח את כל מה שיש לך, קום ולך. ולא סתם קום ולך, אני אפילו לא אומר לך לאן בדיוק אתה הולך. מרגע זה ואילך אתה תחיה באי ודאות מוחלטת, אבל אנחנו ננהל אותה.
איך מנהלים אי ודאות, אתה שואל? מתוך החזון האחד שצאצאיך כנראה שכחו מזמן, אבל הוא המשמעות האמתית: להיות לברכה.
לך לך, אומר אלוהים לאברהם, ומבטיח: "והיה ברכה". אם חשבנו שפרשת "לך לך" היא על הפיכתו של אדם אחד לעם, או על אמונה מלאה באל, או על מסעות וחשיבותם, באות שתי המילים האלה ומאירות את הסיפור כולו באור נוסף. האמירה הזו, שכמו מתחבאת לה בין שלל ההבטחות האחרות, מגלה לנו את מה שחשוב באמת. כי כדי שיתגשם כל ה"אעשך לגוי גדול", "אגדלה שמך" ואפילו "אברכך", אתה חייב להיות ברכה בעיני אחרים. להיות לעם ולהיות סלב זה אולי חשוב, אבל המטרה האמתית של המסע היא "היה ברכה". בלי זה, החזון לא שלם. הדרך שעשית, המטרות שהצבת לעצמך, הערכים והמוסר העומדים בבסיס היותך, המקום שמילאת בחייהם של אהוביך הם מקור אור וברכה לסובבים, הם ההופכים אותך למודל לחיקוי, לדמות שלומדים ממנה, למקור הנחמה כשנידרש לכך, לאברהם שיהיה ראוי לתואר אבינו. המקום הזה הוא גדול יותר ממקום גיאוגרפי או מתקופת המסע עצמו או אפילו מפרק חייו של אדם. זוהי תמיד משאת נפש, כזו שיכולה להיות מושגת רק לאחר שנוכיח שאנחנו ראויים לה בכל מאודנו, בשכבנו ובקומנו ובלכתנו בדרך, כטוטפות בין עינינו, כנגד כל הסיכויים, אל מול האקראיות האכזרית, הלועגת-לעיתים של הגורל. זו גם המשמעות האמתית של ברכת "המקום ינחם". המקום שאדם אהוב תפס בחיינו, הזיכרונות שנשארו בנו, הערכים שלמדנו יחד, הסיפורים, הקשיים והחיוכים – כל אלה הם מקור האור והברכה, זה המקום שמנחם כשאנו נדרשים לכך.
תארו לעצמכם כיצד יכול היה להיראות העולם אילו כל מי שנמצא בעמדת מנהיגות – של משפחה, של קבוצה, של כיתה, ארגון או מדינה - היה מפרש אותה בדרך זו, של מנהיגות כצורך להיות ברכה לאחרים.
בינתיים, נאחל למורים ולתלמידים השבים לבתי הספר: לכו והיו לברכה. כל השאר, יסתדר בהתאם.
