השבוע יצא לי להתייחס כמה פעמים לציטוט של סטיב ג'ובס, שאמר שמה שגורם לליבנו לשיר, הוא הנישואין בין מדע וטכנולוגיה לבין מדעי האדם והרוח, כגון סוציולוגיה, אמנויות, היסטוריה, ספרות וכדומה.
ההתייחסות לציטוט הזה חביבה עלי מכמה סיבות:
ראשית, זו התייחסות לתחומים שכל אחד מהם בפני עצמו, הוא הישג אנושי כביר: מדע, טכנולוגיה, אמנויות. כולם יצירי מוחנו הקודח וידינו העמלות להתפאר.
אבל הסיבה המרכזית היא, שג'ובס לא מדבר על יופיו של כל אחד מהתחומים האלה בפני עצמו, אלא מהלל את השילוב ביניהם, תוך שימוש במושג "נישואין" - התחייבות לשייכות והתפתחות הדדיים, ביחסי גומלין והשפעה משלימים.
ומהנישואין האלה, הוא אומר, יכולה להיוולד שירה.
יצירת השירה הזו תלויה בכל אחד ואחת מאתנו, ללא יוצא מהכלל, כי שירה היא גם צליליו של פעוט בתמימות גדילתו, וגם קונצ'רטו של תזמורת המורכבת מנגנים בשלים ומנוסים. היא נובעת מיכולתנו לקחת את כל היופי של ההישגים שכבר השגנו, ללוש ולעצב ולבנות מתוכם את הדבר הנכון והיפה הבא. כל אחד, כפי יכולתו ורצונו.
כמו תמיד, אפשר למצוא לכך קשר לחלק הראשון של פרשת "כי תשא": כל אחד מעל גיל עשרים הרוצה להימנות בין בני ישראל, ייתן בדיוק מחצית השקל, ומחצית השקל בלבד. כולם יישאו בדיוק באותו הנטל, שהוא בר השגה לכל אחד. גם העני ביותר יכול להרשות זאת לעצמו ולא יתן פחות מכך. גם העשיר ביותר, לא שווה יותר מכך ולא יוכל לקנות בכסף נוסף את מעמדו. רכישת הזכות להיות מזוהה עם הקהילה, שווה לכולם.
ומדוע נותנים רק מחצית השקל? הרי גם שקל שלם הוא סכום זעום שכל אביון יכול להרשות לעצמו. מדוע, אם כן, בחרה התורה לפקוד את בני ישראל באמצעות מחצית בלבד?
ללמדנו, שרכישת השייכות היא רק חלק מהתהליך. את השלם, צריך להמשיך לבנות. מסע של זהות הוא מסע של התמדה, הנמשך לאורך כל החיים כולם. מחצית השקל שנתנו, היא הסמל למה שכבר עבר. היא התוצאה של כל מה שהשגנו, הדברים שעשינו שאפשרו את מחצית השקל הזו, שכבר נמצאת בידינו לנתינה. זו מחצית שהיא הזיקוק של הסיפוק הנובע משמחת העשייה והחיים שכבר חיינו.
אבל מחצית אינה שלם, וכדי להיות זכאים לשילוב השלם, צריך להשיג מחצית נוספת. וכך משתמע שמחצית השקל שעלינו להשלים, מסמלת את העתיד לבוא: כל מה שעלינו עוד לעשות, עד שיהיה בידנו השקל השלם ונוכל לומר, הגענו.
כשאנחנו עוצרים מדי פעם להתבונן במסע חיינו, נכון לשקול את השילוב שבין שתי מחציות השקל האלה: את מה שכבר עבר, ואת מה שעוד עתיד לבוא. המחצית הקיימת, כבר לא ניתנת לשינוי, אבל בידינו לעצב מתוכה את המחצית שנותרה. השילוב הנכון ביניהם יוכל למלא את ליבנו שירה.
