שמות, החומש השני בתורה, מתחיל בשמות כל בני יעקב שירדו מצרימה. בספר הנחשב לכזה שאין בו מילה מיותרת, יש סיבה חשובה לפרטים האלה. הם מדגישים את השותפות הרחבה של כל אחד בעשייה ובתוצאותיה כאחד. אף אחד מבני ישראל וצאצאיהם לא יוכל להוציא את עצמו מהכלל, לא יוכל להתנער מהאשמה או להתהדר בהצלחה לבדו. ואחרי שאנחנו מבינים שהאחריות להגיב על מה שעומד לבוא נמצאת על הכתפיים של כולם, נפתח תיאור של ההתדרדרות המהירה שמתרחשת כשעל כסאו של האדם החזק ביותר בעולם העתיק מתיישב אדם, שחושב שמותר לו לעשות הכל. הסדר הקיים חשוד בעיניו, והוא מעדיף "לא לדעת את יוסף".
השימוש במילה "ידע" מעניין. יכלה התורה לכתוב "דור שלא הכיר את יוסף", או לחילופין להשתמש במילים "הבין", "פגש" או אפילו "למד". במקום אלה, התורה בוחרת להשתמש במילה "ידע", השמורה בדרך כלל לפעולה אינטימית, בין-אישית. ידיעה כזו, כאשר היא נעשית באופן הראוי, היא ידיעה מתוך חדירה על מכלול היבטיה – פיזית, נפשית ורגשית. זוהי פעולה של היכרות, הערכה ואהבה עמוקים.
כל הידע הזה, נעלם ברוח. פרעה שולט, והוא קובע.
הדבר הראשון שהוא עושה הוא לזרוע פחד, הסתה ובהלה. פרעה מאשים את בני ישראל שהם יהיו "בוגדים", סוג של גיס חמישי – את המושגים "סרטן בגוף האומה" או "סמולנים בוגדים" עוד לא המציאו – ויוצר את התנאים הנדרשים לשינוי הסדר שהיה נהוג לפניו. אחרי שהוא משעבד את כולם, הוא מתעלל בהם. בהינף אצבעו, הם עבדים. עוד אצבע מורמת, ובניהם יושלכו לנהר. הוא יורק, ועליהם מתרחש מבול.
מולו יתייצב תיכף נער אחד, שלמרות רצונו, נבחר לשליחות הזוהרת אליו מתוך האש.
הוא לא מסכים לזה בקלות. להיפך. לבו לא ממריא כשאלוהים בוחר בו. הוא שואל, הוא מפעיל חשיבה ביקורתית, הוא מתווכח ומתנגד לאלוהים בכבודו ובעצמו. מה פתאום אני, למה שיקשיבו לי בכלל, הרי אני מגמגם אפילו כשאני מדבר עם עצמי. אני לא מנהיג, אין לי ניסיון, אולי לא כדאי, אולי מישהו אחר מתאים יותר.
הוא לא חושב שבגלל שהוא נבחר, הכל ברור לו ומותר לו הכל.
ככל שהוא מוסיף ומביט באש, הוא מבין. הדרך תהיה קשה, יהיו בה חרטות, תסכולים, ויכוחים. אפילו זעם. אבל הפור נפל.
הגיע הזמן לצאת נגד המהפכה השלטונית הזו שבצע פרעה רק כי הוא יכול.
זה תהליך קשה. יידרשו עוד כמה פרשות מלאות בעשר מכות, כל אחת נוראה מקודמתה. פרעה יתעקש, ויחזור ויתעקש. רק כשהעתיד עצמו יספוג פגיעה אנושה, פרעה יבין שהוא הלך רחוק מדי, וגם זה לזמן קצר בלבד.
שנת 2023 מסתמנת כשנה שבה רמת הסיכון רוחשת "אריות, נמרים ודובים" הממתינים לטרוף את קלפי העתיד.
התחלנו עם שמות היורדים למצרים, המשכנו עם שמות צאצאיהם. שאף אחד לא ישכח את האחריות הרובצת עליו להגיב כלפי שליט החושב שאין מעליו אלוהים, ולכן הכל מותר לו.
פרשת שמות מזכירה שגם אנחנו, גם היום, לא יכולים לשכוח זאת.
