העקרונות והנושאים שבפרשת יתרו זועקים אלינו מכל הגשרים, הדגלים, הוועדות הקיקיוניות – ולמעשה, מכל מה שמתרחש כאן. אבחר שניים:
1. "תחזה מכל העם," אומר יתרו למשה כשהוא מדבר אתו על בחירת שופטים. בחירת הפועל "תחזה" אינה מקרית: שיפוט מתבצע מתוך חזון, בין אם הוא גלוי ובין אם הוא סמוי. גם את החזון מגדיר יתרו: השופטים צריכים להיות "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע". אין מצב שרק סוג אחד של אנשים יכול להספיק. יתרו מבקש שהשופטים יהיו צוות שהערכים האלה מובילים אותו. את התחומים המרכזיים שיתרו מזכיר אפשר להקביל לחזון שהוביל את הקמת המדינה ומגילת העצמאות שהגדירה אותה –
אנשי חיל - ביטחון (צה"ל כצבא אחד שהוא צבא העם),
אנשי אלוהים - רוח (מדינה יהודית שערכיה ערכי התרבות היהודית לדורותיה),
אנשי אמת - מדע (מחקר, אקדמיה וקידמה שהקפידו להקים פה במהלך המאה ה-20)
שונאי בצע - יושרה (מדינה דמוקרטית ששוויון הזכויות לכלל אזרחיה הוא נר לרגליה).
ראוי להתייחס גם למה שיתרו דווקא לא מציין: אף אחד מהשופטים שהוא מבקש ממשה לבחור, אינו נדרש להיות "נאמן למשה" או למנהיגות קיימת אחרת כלשהי.
בחירת שופט, היא בחירת החזון שיוביל אותו - ואותנו. בימים אלה, חייבים לשאול: מה החזון שמוביל אותנו? האם הוא השתנה? ואם כן, האם זה נכון לנו?
2. נהוג לומר שכל אחד מאתנו צריך לראות את עצמו כאילו היה במעמד הר סיני וקיבל באופן אישי את עשרת הדיברות. אדרבא, שכל אחד מאתנו – מדן ועד אילת, מקטן ועד ראש השליטים – ישאל את עצמו באופן הכי ישיר, מהם הדיברות שלו.
האם תוכלו לומר בכנות שכל אחד מעשרת הדיברות שבפרשה הוא דיבר שמנהיגות החברה בה אנו חיים מאמצת בלי היסוס?
לא משתעבדים "לפסל או תמונה" או אדם כלשהם?
לא מתרצים מעשים בתירוץ שהם נעשים "בשם השם"?
מקפידים ונזהרים שלא לשקר, לא לחמוד, לא לגנוב?
יש איזה דיבר שהייתם מוסיפים, מורידים או אולי מחליפים עם אחד מהעשרה? למשל, יש חובה לכבד את ההורים, וזהו. אין חובה לכבד את הנשים, או את הילדים, גם לא את כלל בני האדם. על כבוד כלפי יצורים חיים אחרים או הסביבה בה אנו חיים בכלל אין מה לדבר. גם לא על ציווי בסיסי של איסור אלימות או רוע על כל סוגיו ומופעיו. הייתם משנים משהו בניסוח, או לפחות ביישום?
האם יש דיבר כלשהו, קיים או תוספתי, שראוי להילחם עליו, לעמוד על גשר בשבילו בכל מזג אוויר, למצוא כל דרך לשמור עליו כי בלעדיו, אופי החיים מתרוקן מתוכנו המוכר והופך להיות משהו אחר? כיצד זה קשור לחזון השיפוט שבסעיף הראשון לעיל?
על השאלות האלה בדיוק כל אחד מאתנו חייב לענות. בזמן האחרון, התשובות שלי שייכות למקום אני נמצאת רגע אחרי שיוצאת השבת: גשר, צומת או כל מקום אחר בו הזעקה כה גדולה, שגם התופעה הייחודית המופיעה בפרשת יתרו, חוזרת – הפעם, לא לטובתנו: רואים את הקולות.
בינתיים, מי שאמור להתבונן בהם, הוא עיוור.
