היתה לי תחושה שהוא תמיד יהיה פה. אין לי דרך אחרת לתאר את הנוכחות העצומה שלו. למדתי משיריו דברים רבים כל כך - היסטוריה (הבלדה על יואל משה סלומון, גבעת התחמושת) אחוות אדם (צל ומי באר, היה לי חבר היה לי אח) אהבת הארץ (עוד לא תמו כל פלאייך, ההר הירוק תמיד), אהבת העם (בלדה על סוס עם כתם על המצח), אהבה זוגית (השביל אל הבריכות, חשמל זורם בכפות ידיך) והמון, המון חיוכים (ישנן בנות, הוא לא כל כך חכם...). זו אפילו לא התחלה של רשימה חלקית. ככל שאני עוברת על רשימת השירים של יורם טהר לב ז"ל, יש לי הרגשה שהיוצרות התהפכו: לא אנחנו אלה שמרכיבים את הרשימה. הרשימה היא זו שמרכיבה אותנו.
כחובבת רצינית של שירה בציבור – עד היום יש כמה אנשים שבורחים כשהם רואים אותי מחשש שאכריח אותם לשיר - כשאני עוברת על רשימת השירים שלו, היא ארוכה-ארוכה-ארוכה ואין בה כמעט כאלה שלא מוכרים ואהובים עלי. אין מצב שאבחר את "השיר האחד האהוב". פשוט בלתי אפשרי. אני לא יכולה אפילו להתחיל לסכם את כמות השעות שתוצרי מוחו ורגשותיו סיפקו לי הנאה, התרגשות, תובנות וגם דרכי ביטוי בזמנים בהם נזקקתי למילים של אחרים. יש כנראה רבבות שיכולים לומר זאת, כמוני.
הוא היה איש מצחיק בעל הומור משובח, שאהב לצחוק בראש ובראשונה על עצמו ולהדגיש שהוא חנון שאי אפשר לצפות ממנו להרבה, כי מה כבר אפשר לדרוש ממישהו שקוראים לו "גם יורם, וגם טהר לב". כשקוראים את הטקסטים שהוא השאיר אחריו, אי אפשר שלא להתפעל מהרגישות, העין הבוחנת והמבחינה בפרטים, מהיכולת ליצור סיפור ולהרעיד נימים גם אצל אחרים. כל המכלול הזה נבע מאהבה. הוא אהב את מי שהוא, הוא אהב את מי שאנחנו, הוא אהב את השפה והארץ וההצלחות והשטויות והקשיים. וכשאוהבים באמת, אפשר, מותר ואפילו רצוי גם לצחוק על עצמנו. רק מתוך אהבה אפשר לכתוב על עצמך ועל חבריך כך:
חלק מהאנשים באותה תקופה העדיפו ללכת ולעשות אהבה בגורן. חלק מהילדים שנולדו באותה תקופה נולדו עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני. שאלו: למה? מפני שאמא שלהם ראתה את השמים ואבא שלהם ראה את הקש! (מתוך האתר של יורם טהר לב, מומלץ בחום).
נהוג לומר על יוצר כמוהו שהוא השאיר אחריו שירים וספרים. זה נכון, אבל במקרה של יורם טהר לב, הוא השאיר מאחוריו אותנו. את הסיפור שלנו. המילים המדויקות כל כך שלו הן חלק מהקול, החשיבה והרגש של חיינו, כל מה שבונה זהות.
נוכחות מהסוג הזה, אפילו המוות לא יכול ליטול.
זכרו ברוך בתוכנו.
