השבוע נזכרתי בכך שמדי פעם, פריצת דרך מדעית-טכנולוגית היא המבשרת של מהפכה, המשנה את המסלול של תחום שלם בו עוסקת האנושות. זה קרה עם מכונת הדפוס של גוטנברג, עם נורת הלהט של אדיסון, פיתוח האינטרנט, וגם מה שקרה בעת "משבר זבל הסוסים הגדול".
סוף המאה ה-19 מצא את בני האדם נהנים מאמצעי תחבורה הולכים ומתרבים. מוניות, עגלות ואוטובוסים מילאו את הרחובות, כולם רתומים לסוסים שאנרגיית התנועה שלהם מובילה בני אדם וסחורות ממקום למקום. בכל יום, בכל עיר, עשרות אלפי סוסים גדשו את הערים והפכו למקור מטרד. הפרשות הסוסים דרשו התמודדות עם בעיות היגיינה ומחלות, שהופצו על ידי זבובים ומיקרואורגניזמים אחרים. לבעיות אלה הצטרפו גם מחלות הסוסים וגוויותיהם הנרקבים בצידי הדרכים. סכנות של זיהומים מרעילים של מקורות מים, מזון ועוד איימו על התושבים בכל עיר, מלונדון ועד סידני, מניו יורק ועד אמסטרדם. ב-1894, הניו יורק טיימס הכריז על הבעיה כעל "משבר זבל הסוסים הגדול". כתוצאה, בשנת 1898 התקיים בניו יורק הכנס הבינלאומי הראשון לתכנון ערים שמטרתו היתה לערוך דיון דחוף בפתרונות אפשריים לבעיה. הכנס, שתוכנן להימשך 10 ימים, הסתיים במפח נפש לאחר שלושה ימי דיון בלבד, כשהמשתתפים מתפזרים בתסכול מכך שלא הצליחו למצוא פתרונות הולמים שיאפשרו להמשיך לתת מענה לצרכי התחבורה והתובלה הגוברים מחד, מבלי להציף את ערי העולם בזבל סוסים מצטבר מאידך.
פתרון הבעיה הגיע לאחר פחות משני עשורים, מכיוון שמשתתפי הכנס לא העלו בדעתם לחשוב עליו: מכונית. תהליכי ההמצאה והפיתוח שלה החלו הרבה לפני הכנס – מנוע קיטור הורכב על תלת-אופן כבר במאה ה-18, ובמהלך המאה ה-19 נעשו ניסיונות שונים להרכבת מנוע בעירה פנימי על אמצעי תנועה שונים. כלי רכב אלה והמנועים עצמם עדיין דרשו פיתוח, נחשבו מסורבלים מאד, לא די יעילים ויקרים - לא משהו שהוא שווה לכל נפש החפצה להגיע ממקום למקום בקלות, במהירות ובמחיר סביר. הדעה הרווחת פקפקה בהם, אבל הלהט האנושי הבלתי נלאה להמשיך ולפתח את המוצרים הטכנולוגיים שלנו הוביל לפיתוח פס יצור זול וזמין להמונים של מכוניות ממונעות על ידי מנוע בעירה, שמקורות האנרגיה שלו הם דלק מאובן. עד 1912 הערים ברחבי העולם החליפו את הסוסים באמצעי תחבורה ממונעים, שהפכו לאמצעי התחבורה והתובלה המרכזי.
פחות ממאה שנה אחרי שמנוע הבעירה הראשון החל את דרכו כהמצאה שעשויה להיות מהפכנית בתחום התחבורה, נפרדנו מהסוסים ועברנו לדלקים מאובנים.
וכמו במקרים רבים אחרים, פתרנו בעיה אחת אבל יצרנו אחרת. ככל שמתבררים ממדי זיהום האוויר, המים, הקרקע, המזון ומערכות הגוף הנגרמים על ידי השימוש בדלקים מאובנים, כך אנו מחפשים מקורות אנרגיה "נקייה" יותר שיוכל לסייע בפתרון בעיות הזיהום מבלי לפגוע בצרכים הגדלים שלנו בתחומי התחבורה, התובלה ותחומים נוספים.
יש סיכוי טוב לכך שהשבוע, עשינו צעד שיתברר כמהפכני בכיוון זה.
"זה אירוע שייכנס לספרי ההיסטוריה", הכריזה השבוע שרת האנרגיה של ארצות הברית במסיבת עיתונאים במהלכה הודיעו על פריצת דרך בחקר ההיתוך הגרעיני. אז כן, יידרשו עוד זמן ארוך ומשאבים אדירים כדי להמשיך את הפיתוח שיהפוך את ההישג הזה לאנרגיה נקיה, זולה וזמינה לכולם, אבל ההיסטוריה האנושית מוכיחה שיש סיכוי רב שהיא צודקת, ובתוך עשורים בודדים בלבד, אנחנו נלך עם "שמש בכיסים".
באופן כללי, ובימים אלה במיוחד, אני לא יכולה לחשוב על מתנה מאירה ויפה יותר להתחיל בה את חג האור.
שבת שלום וחג אורים שמח!
