במסגרת ההנחיות המומלצות הנוחתות על ראשינו חדשות לבקרים, הכריז השבוע שר הבריאות שמבחנים באוניברסיטאות יתבצעו רק מרחוק. נשים רגע בצד את העובדה שממש, אבל ממש, אין זה מתפקידו של שר הבריאות להחליט ואפילו לא להמליץ על הדרך בה יתקיימו מבחנים באוניברסיטה או בכל ארגון אחר. זו מגמה בעייתית הדורשת תגובה הולמת, המתייחסת ישירות ליחסי הגומלין הנכונים שבין שר כזה או אחר לבין מערכת השכלה כלשהי.
אבל במקום להפגין מנהיגות חכמה מול ההנחיות, אחת האוניברסיטאות החליטה להתמודד עם הודעת השר בדרך חסרת מחשבה על הסטודנטים שלה, שלא לומר מעוררת סלידה על ידי פגיעה קשה בהם, כשהיא הודיעה להם כדלקמן: "קורסים שנכון להיום הבחינות בהם אמורות להתקיים בקמפוס הם אלה שבהם להערכתנו אמינות הציונים שיושגו במתכונת המקוונת נמוכה מדי...הבחינות המקוונות ייבדקו כרגיל וייקבע להן ציון מספרי ויחושב הציון הסופי בקורס, לפיו ייקבע מי מבין הסטודנטים עבר את הקורס בהצלחה ומי נכשל. אבל לצערנו, לאור האמינות המוגבלת של בחינות מקוונות...הערכה הסופית תהיה עבר/ה או נכשל/ה...בחינות שלא ניתן לקיימן באופן מקוון יידחו...ככלל בחינה מקוונת תיערך...עם מצלמה של כל נבחן פועלת באופן רציף..." ההודעה אף עשתה צעד נוסף כשהודיעה שסטודנטים שירצו בכל זאת לקבל ציון, יוכלו לחזור על הקורס ולהבחן לקבלת ציון בשנה הבאה, בלי לשלם שכר לימוד נוסף. באמת יפה מצדה.
אם לא הייתי רואה את המסמך ה"מפואר" הזה במו עיני, לא הייתי מאמינה שכך מתייחסת אוניברסיטה לסטודנטים שלה. מוסד האמור להיות פסגת הרעיונות החופשיים והחדשניים, מתייחס באופן מכפיש ומעליב כלפי מי שאמורים להיות הדור הבא של הרעיונות היצירתיים ופורצי הדרך בתחומי הדעת השונים. נוסף לחוסר הכבוד הבסיסי כלפי מי שנבחנים, מחשבים להם ציון אבל אז לא נותנים להם אותו למרות שהאוניברסיטה עצמה דורשת מהסטודנטים ציונים מספריים להמשך דרכם; נוסף לבעיה המוסרית בכך שלא ברור באיזו זכות דורשים מהסטודנטים להבחן בבחינה שמלכתחילה טוענים ש"אמינות הציונים בה נמוכה מדי"; אין כאן ולו אמון בסיסי באנשים שאותם האוניברסיטה מתיימרת למיין, לקבל ואז להכשיר להיות העתודה האפשרית של החוקרים והיוצרים של המדינה. חמור לא פחות, אין כאן שום דרישה מאנשי המקצוע המובילים באוניברסיטה – מרצים וחוקרים שחלק מתפקידם מחייב אותם להיות מנטורים מקצועיים ראויים וחדשניים עבור אותם סטודנטים – לצאת מאזור הנוחות שלהם ולהפגין את היכולת הבסיסית המצופה מאנשי אקדמיה לפתח דרכים אלטרנטיביות להערכת הסטודנטים שלהם. במקום להיות מה שהיא צריכה להיות, ה-האב של הרעיונות החדשניים, האוניברסיטה בחרה בדרך הקלה של דשדוש בבוץ קנטרני ושמרני של הצמדות לדרכי עבר, במקום לנצל את ההזדמנות וליצור אלטרנטיבה ראויה, מתאימה למציאות ושיכולה היתה להיות מודל למערכות אחרות, הנושאות אליה עיניים.
אז לא. אסור ששר הבריאות, או כל שר אחר, יתערבו בדרך בה אוניברסיטה מעריכה את הלמידה המתרחשת בה. אבל גם אסור שאוניברסיטה תתייחס אל הסטודנטים שלה כאל כספומט שמשלם שכר לימוד ומקבל תעודה שערכה נתון לשאלה של "אמינות". אם זה יהיה המסר, שאף אחד לא יתפלא אחר כך שהצעירים בוחרים לקבל את הכשרתם במקומות אחרים – תהליך שכבר נמצא בעיצומו – במקום בפסגת האקדמיה. במו ידיה, האוניברסיטה משטחת את הפסגה הזו עד שהיא לא תהיה אפילו גבעה.
· הערת השועל: פרשת "בלק". סיפורו של בלעם מוכיח שלפעמים, אתה כל כך עסוק בלהיות נביא וקוסם מורם מעם, שאתה לא רואה את מה שניצב ממש מול עיניך. בשביל זה, יש לך אתון. כדאי שתקשיב לה.
