מה עושה ילד שנולד למשפחה שמתעניינת בנושא הקול ותכונותיו, שהתמודדות עם חרשות היא חלק מהוויית הסביבה שלו, שבגיל צעיר רובוט מכני שמשמיע קול מלהיב אותו, ויותר מכל זה - שהצורך להמציא ולהמציא עוד ועוד בוער בכל נימי נפשו, עצמותיו ומוחו הקודח?
ממציא משהו שישנה את העולם.
בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה מחדר אחד לחדר אחר, ושימש להזעקת עזרה לאותו ילד שגדל ושפך חומצה על בגדיו. הוא נזקק לעזרת שותפו, והשתמש בהמצאה חדשה שלו כדי לקרוא לו. זה היה לפני 145 שנה בדיוק ומאז, המשפט הבודד שאמר אלכסנדר גראהם בל בשיחת הטלפון הראשונה לשותפו הפך למשפט אייקוני בקרב ממציאים: "מר ווטסון, בוא לכאן, אני רוצה לראות אותך!"
איכשהו, במקריות הומוריסטית של המציאות, השם ווטסון מוליד משפטים אייקוניים שכאלה. כנראה שזה אלמנטרי.
מאז אותה שיחה, המרחקים בעולם "התקצרו", וכבר אפשר לדבר בזמן אמת לא רק מחדר לחדר, אלא גם עם מי שנמצא בחלל. פרצנו גבולות והפכנו לכפר גלובלי שתושביו יכולים לחקור, לשתף ולפתח המצאות יחד.
היכולת הטכנולוגית עתיקה כמו האדם עצמו, והיא חלק מהזהות האנושית. היא הרבה ויתר מורכבת משימוש או אפילו ייצור של כלים פשוטים, כמו שעושים יצורים חיים אחרים בחן רב, והיא יכולת שאנחנו לא מפסיקים לפתח, לשכלל ולקדם. למרות מה שנוטים לחשוב, עד לפני כמה מאות בודדות היא גם בכלל לא היתה קשורה למדע או ליישומו. כך, למשל, הפילוסוף הרומאי סנקה, שחי במאה הראשונה לספירה, הבחין שאפשר לראות אותיות באופן מוגדל כשמתבוננים בהן דרך כוס מים למרות שלא היה לו ידע מדעי על תכונות האור, שבירתו והקשר בין אור לבין ראייה; בערך אלף שנה מאוחר יותר, נזירים איטלקיים היו הראשונים שהשתמשו במה שהם כינו "אבני קריאה" – בדרך כלל גביש של קוורץ שאותו הניחו על גבי טקסט לצורך הרחבת יכולתם לראות היטב הרבה לפני שמישהו מהם הבין את תכונות החומר או את מבנה העין ואופן פעולתו; ומשקפי קריאה שניתן ממש להרכיב על מנת לראות פותחו מאתיים שנה מאוחר יותר. כל אלה היו תוצאה של תבונה ויכולות טכנולוגיות.
מאז שהתחלנו לצבור גם ידע מדעי ולשלב בינו לבין טכנולוגיה, כבר לא ניתן להפריד ביניהם; הם קשורים בקשר גורדי לתרבות, לערכים ולמוסר; והשמים הם כבר לא גבול. אני מודה שמגיל צעיר, השילוב היצירתי הזה בין מדע, טכנולוגיה ותרבות עורר בי סקרנות, פליאה ושמחה גדולה. זה שילוב שהוא חלק מהחיים שלנו כל הזמן – בריאות, אמנויות, כלכלה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך. כדי לקבל החלטות מושכלות ואחראיות, המקדמות חברה צודקת, שוויונית, סובלנית ובת קיימא, חייבים להבין את יחסי הגומלין האלה. לא מפתיע שבעיני, החינוך המדעי-טכנולוגי הוא לא פחות משליחות הומניסטית.
בחזרה לבל. 145 שנה עברו מאז אותה שיחה שהתקיימה מחדר לחדר. כיום, כשכל ילד מסתובב עם טלפון סלולרי, קשה להאמין שרק לפני 70 שנה, סבתי היתה צריכה להזמין כמה ימים מראש שיחה בטלפון השכונתי כדי לשוחח עם בנה ששהה מעבר לים. המשפט של בל שבאמת היה צריך להפוך לאייקון, אינו המשפט הראשון שהוא אמר במכשיר הטלפון הראשון, אלא משפט אחר לגמרי, שהוא אמר בהקשר לתכונה האנושית הייחודית הזו, הנקראת טכנולוגיה:
"הממציא אינו יכול שלא להמציא, כשם שאין הוא יכול שלא לחשוב או לנשום".
