רגע לפני שבת: הכנר עדיין על הגג

השבוע, לקחנו בפעם הראשונה את לירי בת העשר וחצי למחזמר "של גדולים". בחרנו ב"כנר על הגג". סיפרנו לה מראש את עיקרי הסיפור, שרתי לה כמה מהשירים הנפלאים של המחזמר. היא ישבה לידי, צחקה במקומות הנכונים, התרגשה במקומות הנכונים. פה ושם היא נזקקה להסברים, שלחשתי לה תוך כדי ההצגה. חלק מההסברים הנדרשים האלה הפתיעו אותי, ובכך היו פוקחי עיניים במיוחד – לא כל כך עבורה כמו עבורי.

הנה שלוש דוגמאות:

לחישה ראשונה:

סבתא, מה זה הדבר הזה שיש לחלק מהשחקנים?

זו ציצית.

הבנות לא לובשות את זה.

לא, הן לא. רק הבנים.

למה הם לובשים את זה?

יהודים מאמינים שהבנים מצווים ללבוש ציצית, סמל לקיום המצוות.

מה, בלי זה הם לא יזכרו?...ולמה לשחקנים האחרים אין?

כי הם משחקים גויים בהצגה.

מה זה גויים?

לחישה שנייה:

אבל למה טוביה לא מסכים שחווה תהיה עם פיידקה? הוא הסכים לוותר לצייטל ולהודיל, למה לא לחווה?

כי פיידקה גוי.

אז מה?

לחישה שלישית:

עוד לא הבנתי למה מגרשים אותם.

הם מגרשים את כל היהודים.

כן אבל למה?

הם לא רוצים שהיהודים יגורו לידם.

אז שיבואו לגור בישראל.

ולמרות שבנקודה הזו חייכתי ופצחתי בהסבר ציוני למשעי, לכי תסבירי לה שגם את הרבה פעמים מרגישה כמו כנר על הגג – מנסה לענות וליישב את הסתירות בין התשובות השונות שיש לך לשאלות האלה בלי ליפול מהגג.