*ספרים אוהבים לחיות במקום שבו חיים בני אדם.
* אל תפתחו ספר יותר מכפי שהוא רוצה להיפתח. בכל מקרה, אחזו בו היטב, בשתי ידיים.
* לא כל ספר הוא בהכרח ישן, ייחודי או שברירי, אבל כל הספרים ללא יוצא מהכלל ראויים לטיפול של כבוד.
* שמרו על השדרה של הספר זקופה. היא רגישה.
* חלק מהספרים שלכם יכילו יצירות אמנות, חלקם הם יצירת אמנות בפני עצמה.
* לא צריך לעטות כפפות לבנות כשמטפלים בספרים, להיפך: הספרים מעדיפים שידיים גלויות יטפלו בהם.
*מי שמעניק לכם ספר שטרם קראתם, הוא אדם שאוהב אתכם.
סידרתי הבוקר את ארון הספרים. טוב, סידרתי זו הצהרה יומרנית מדי. נכון יותר לומר שהתחלתי לסדר. מכיוון שלפי האיש-היקר-לי ההוצאה הביתית הגדולה ביותר שלנו היא ספרים, צריך לעיתים להיפרד מכמה כדי לפנות מקום למתיישבים החדשים. בין ערימת ספרים אחת לשנייה, בצבץ דף צהבהב – לא בגלל שהוא ישן כל כך, הוא היה צהבהב מלכתחילה כדי לתת תחושה של וינטג'. הבאתי אותו מחנות ספרים בארה"ב והכותרת שלו שבה ותפסה את עיני: Cura Librorum - הדאגה לספרים בלטינית. במקום שבו מילים מייצגות את מיטב החשיבה, הידע והיצירה האנושיים, בעלי החנות לא מאמינים שיש סיבה לוותר לנכנסים ולכתוב את זה בשפה מדוברת, שווה לכל נפש או "מתנחמדת". להיפך. הם מתגאים בכותרת הלטינית, ובצדק. ההוראות האלה הן תמציתו של הדף הזה. הקורא הנבון יבחין מיד, שהן נכונות לא רק לגבי ספרים.
אני אוהבת חנויות ספרים. הן מלאות הרפתקאות שכבר נהניתי מהן ועוד יותר הרפתקאות שעדיין ממתינות לגילוי. השיטוט בין ספרים רציניים-להחריד לבין ספרים שלא ברור מי השקיע בהוצאתם לאור (כמו, ויסלחו לי אוהבי החתולים, הספר "עשרים דרכים לגלות מדוע החתול שלך כועס". יש ספר כזה.) הוא הרפתקה בפני עצמה. הנכדים שלי קוראים לי "הסבתא של הספרים", מכיוון שזו המתנה שאני מעניקה להם באופן קבוע. כן, גם פאזלים וחומרים ליצירות ובובות ומכוניות צעצוע נמצאים ברשימת המתנות, אבל במקום רחוק בהרבה מספרים. עד כדי כך, שכשהצעתי לגאיה שנלך לקנות לה נעליים, היא נזפה בי שזה לא התפקיד שלי כי אני קונה ספרים. היא היתה בת שלוש.
החנות ההיא כבשה את ליבי כבר מהכניסה: בפינת הבניין, ממש לפני הדלתות המובילות פנימה, ניצב עמוד בטון המתנשא לגובה 3 מטרים והמעוצב כערימה של שמונה ספרים. ניכר שמתכנני העמוד הזה חשבו היטב על הספרים שיזכו להיכלל בערימה הזו, כי כל אחד מהם מייצג את מיטב התרבות האנושית הגלובלית וכל אחד מהם הצליח לחצות את התרבות ממנה נולד אל כל תרבויות העולם האחרות. זה מחייב.
ניסיתי לזהות את שמות שמונה הספרים, החרוטים עליהם בשפה המקורית שבה נכתבו – סנסקריט, ערבית, אנגלית, רוסית, סינית, עברית ויוונית עתיקה. בכל פעם שהצלחתי, צהלתי כילדה. בבסיס העמוד מתנוססת הכתובת: קנה את הספר, קרא את הספר, תהנה מהספר, מכור את הספר. גם זאת, בלטינית.
החנות עצמה היתה גדושה ספרים ואנשים - שניהם מכל הסוגים, המינים והגילאים. זה מרגש.
הספר העתיק ביותר הקיים בחנות הוא עותק של "תולדות מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס, שמור עם ספרים עתיקים ונדירים אחרים בחדר אטום בעל אקלים מבוקר. הבטתי בו ביראת כבוד ובחיבה של מי שמצא מכר ותיק, שכותב על נושא שממשיך בעוז גם בימינו. העותק, המוצע למכירה במחיר סמלי של 12,500 דולר, הוא משנת 1480, כלומר – ספר המכונה "אינקונבולה", מהעידן הראשון של המצאת הדפוס על ידי גוטנברג. .
השבוע, נכנסתי כדרכי לחנות ספרים. תווית השם של המוכר העידה ששמו מקס. שאלתי בחיוך אם לאחותו קוראים רוזה מציפן. הוא חייך ובטון מתחכם אמר שאין להם ספר של שירי שלמה גרוניך. לשנייה אחת חלפה בראשי נזיפה שתשיב את כבודו האבוד של אריך קסטנר, אבל אז נזכרתי בהוראות ה- cura librorum והחלטתי שיהיה הרבה יותר נכון לנהוג לפיהם. לקחתי אותו למדף הספרים הסמוך והענקתי לו ספר שהוא טרם קרא.
* למתעניינים: שמונה הספרים הם - המהברטה (הודו); סיפורי אלף לילה ולילה (ערב); המלט (אנגליה); מלחמה ושלום (רוסיה); טאו טה צ'נג (סין); תהילים (עברית); האודיסאה (יוון); והלוויתן (ארה"ב, הגרסא המקורית של מובי דיק). יש ספרים רבים אחרים שהיו יכולים להיות בערימה הזו בדיוק באותה המידה, אבל לא מדובר בתחרות, אלא בייצוג. מאחורי כל אחד מהם, עומדת תרבות שלמה עם עשייה נוספת, יצירה נוספת, ספרים נוספים. כן יירבו.
