הבוקר צוטט מנכ"ל האגודה למען הקהילה הלהט"ב, אוהד חזקי, כמי שאמר שזו "הקהילה היחידה בישראל שסובלת מאפליה", ושזה מצב שחייב להפסק.
זכינו להיות משפחה שיכולה להרשות לעצמה להתגבר על עיקרי האפליה הזו. זה דרש התגייסות ערכית, פסיכולוגית, כספית וחברתית. זה לא תמיד היה פשוט ולעתים דרש מאתנו כוחות נוספים, ואלה נמצאו לנו מתוך האהבה והתמיכה שלנו.
אנחנו הצלחנו, אבל רבים אחרים לא. כמו כל אפליה, אפליית הקהילה הגאה היא אפליה שהרוע הנלווה אליה מעורר בי פחד הנובע מהידיעה שיש מי שעלול לנסות לפגוע באהוביי, רק בגלל שאנחנו לא מוצאים חן בעיני משהו שהוא מאמין בו. זה הפחד מתוקפנות קנאית שההגדרה שלה היא לא אחרת מאשר טרוריזם. אני מניחה שכל מי שמכיר אותנו יבין מדוע אני סבורה שהאפליה הזו היא איוולת מוחלטת, מקוממת, מרושעת ומסוכנת, ושאני לגמרי בעד הפסקתה עד מיגורה המוחלט.
אבל גם דבריו של מנכ"ל האגודה הם בגדר איוולת צרת-עין, כי הקהילה הלהט"בית ממש אינה "הקהילה היחידה בישראל הסובלת מאפליה". היא אפילו לא הגדולה ביותר.
תשאלו כל אשה שגבר מסביר לה משהו באמצעות הפנייה בתואר "מיידלע", או שמבררים כמה ילדים יש לה לפני שמחליטים אם היא מתאימה לתפקיד כלשהו. תשאלו את החיילת שקראה מאמר של "מדען" שטוען שזיעה נשית היא פרומון ולכן אסור לנשים להיות בטנק עם גברים (יש אדם כזה), או את הנערה שרצתה לשיר אבל הורידו אותה מהבמה כי מישהו חושב שקולה מגרה מדי, או את זו שאמרו לה "חמודה, אולי במקום להתאמץ להבין מתמטיקה/פיזיקה פשוט תלכי ללמוד משהו אחר?" תבררו איך מרגישה הילדה שלוקחים לה מהיד את המסמרים והברגים שהיא בונה אתם ומפנים אותה אל פינת הבובות, או האשה שהשופט שאל אותה במילים מכובסות "במה תרמת לכך שהיתה הטרדה" (גם שופט כזה יש). תשאלו את האשה שלא יכלה לפתוח חשבון בנק בלי חתימה של בעלה (מקרה שקרה לפני שנתיים) או את האשה שמנסה ללא הצלחה להתגרש מכיוון שבעלה מסרב לתת לה גט (קורה כל יום). תחשבו על העובדה שעדיין קוראים לבן הזוג של נשים "בעל", שעדיין יש תחרות "מלכת היופי", שעדיין לגיטימי לדון על חוקים נגד הפלות ובעד הפרדה מגדרית ושקבוצת גברים זחוחים ישבה השבוע והתווכחה בקולי קולות על מה כל אחד מהם מעדיף, "איזו חתיכה במיטה או מיליון דולר".
ה"קהילה הקטנה" הזו, הנשית, אינה הקהילה היחידה הנוספת הסובלת מאפליה. תשאלו כל נער ממוצא אתיופי שנתקל במשטרת ישראל, או כל נערה ערבייה שמציינים את הישגיה באופן מיוחד, כי הרי לא באמת ציפו ש"אחת כמוה" תגיע למשהו.
ויש עוד, כי כל האפליות האלה אינן מתרחשות "רק" בקרב אוכלוסיות דתיות קיצוניות יותר או פחות, או "רק" מול מגזרי מיעוט, בוודאי שלא "רק" על בסיס נטייה מינית. אפליה אינה תלויה רק בחקיקה, ובוודאי שאינה תחרות של "מי סובל יותר". אפליה תלויה בתרבות, בתפיסות חברתיות, במוסר וערכים, ואולי יותר מכל – בדעות קדומות, בפחדים ובחינוך, ולכן היא רוחשת על פני השטח ומתחתיו בקרב הקהל הרחב כולו.
אז לא. הקהילה הגאה אינה הקהילה היחידה שסובלת מאפליה, והיה ראוי שדווקא היום, מי שעומד בראש ארגון של קהילה הגאה יכיר בכך ויצא נגד כל דרכי ביטויה של התכונה האנושית המכוערת הזו. אפליה היא סוג של טרור. לא פחות.
וכמו כל טרור, זה בהחלט חייב להיפסק.
