פרשת תרומה : במקום בו נדקדק בכל פרט, נוכל לשכון. את מהותה של אותה שכינה, כל אחד מפרש ומפרט בעצמו. הימים האחרונים מוכיחים, שפרשנות של שכינה שאינה כוללת בתוכה חמלה וענווה, אינה ראויה לשם "שכינה".
מבט מהחלון מגלה עלים מתנועעים ברוח, מים וקרח על הדשא ואור בוקר המעניק אפרוריות מעודנת לעולם. הבית חם. ניחוח החמין כבר מרגיע. מרק חם מבעבע קלות, עוגה פריכה כבר ממתינה. שמיכות רכות כבר קולטות את הפינוקים החמים והמחויכים המרחפים בין שוכניהן. מוסיקה נפלאה ברקע. ספרים טובים נקראים. כל אמצעי התקשורת כבויים, שלא לתת ולו לפירור אחד של שכינה מסוג אחר – פוליטית, ביטחונית או מרעין בישין אחרים – לחדור את השלווה הלבנה שהחלטנו להרשות לעצמנו ולו לשבת אחת בלבד. מתמקדים במעון הפרטי שלנו, שאנחנו גם אב הבית, גם המנקים, גם הטבחים שלו. בעיקר המשפחה השוכנת בו.
פרשת "תרומה" מתחילה את תיאור הנדרש לצורך בניית המשכן. בין אם מדובר במשכן נצח ובין אם מדובר במשכן ארעי, הבנייה דורשת מאתנו לדקדק בכל פרט, אם רוצים שתהיה בו לא רק שהייה, אלא ממש שכינה. את מהותה של השכינה, כל אחד מאיתנו צריך לפרש ולפרט בעצמו. הימים האחרונים מוכיחים, שפרשנות של שכינה שאינה כוללת בתוכה חמלה וענווה, אינה ראויה לשם "שכינה".
בין תה מהביל, ספר ופוך, אתם מוזמנים לעצור ולהרהר בשכינה הפרטית שלכם. זו השכינה האישית שיצאה ממני:
שכינה
כשאבחר בחנוכתו, אתרגש עד מאד.
אלמד כל פרט בדרך.
אבחן את רגבי השביל המוביל אליו,
אנכש את עשביו.
אחשב את הצעדים הנדרשים.
אברור צידה לדרך,
אבדוק בקפידה את שמלתי,
את צבעי כתרי וזוהר עדיי.
אשזור פרחי בר בשערי,
אמשח עורי בשמן המשחה.
נוטפת מור, קידה וקנה בושם
אקריב שולחן נאה, כלים נאים, מיני תרגימא.
לא אשאיר דבר ליד המקרה.
וכששיכרונך שוב ינקוש בפתחי,
נתור את קפלי מבוכיו,
נחגוג בצלמנו את השכינה.
ראויים נחגוג. כוהנים גדולים נהיה.
במקום בו נשכון,
נעיר את אור הגנוז.
***
