סיפור טוב, גם כשהוא הופך לקלישאה, הוא נכס שכולנו רוצים להתהדר בו.
זה יכול להיות מסוג הסיפורים האלה שאת בטוחה שכולם כבר מכירים, שמעו כבר כמה וכמה פעמים ואפילו משתמשים בהם בכל מיני הזדמנויות חגיגיות. סיפורים שהשימוש הרב בהם הופך אותם לשחוקים-משהו, כאילו הם כבר לא ראויים כעת להיות יותר מאשר טקסט המופיע על גבי כרטיס ברכה צבוע צבעי שקיעת שמש או זריחתה, בתוך עוגיית מזל סינית נבובה או להיות סתם קלישאה שפוטרים אותה בהינף היד ולא יותר. בדרך כלל, לסיפורים האלה יש גרסאות רבות ובעיקר תובעי-בעלות שונים: תמיד תימצא הגרסא הסינית, החסידית, האינדיאנית, הסקנדינבית או כזו שלא רוצה להתחייב וקוראת לעצמה "עממית". כי סיפור טוב, גם כשהוא כבר קלישאה, הוא נכס שכולם רוצים להתהדר בו.כזה הוא, למשל סיפור הפסיעות בחול, או סיפור כוכבי הים (למי שמעוניין – הסיפורים מצורפים בסוף), או סיפור הלוחם והאישה היפה.סיפורים מוכרים עד לעייפה.וזה יכול להיות סיפור אחר לגמרי. של תשוקה, יצרים מגנטיים ואפילו התאהבות.כי הם לא התחילו כעייפים, הסיפורים האלה. הם התחילו כמו שמתחילה פרשת "כי תצא": בקול תרועה רמה, כאשר יצאנו להלחם ומצאנו את עצמנו אל מול קסמה של אישה יפה.פרשת "כי תצא" עתירה במצוות רבות, שאת רובן אפשר להפוך לסיפורים עתירי דמיון. יש כאן הכל מכל – מסחר, חקלאות, יחסי אישות, הלכי משפט, בעלות וצדק. מכולן אפשר ליצור סיפור שלם: הנערה המאורסת שמתאהבת בנער אחר; הציפור שהברחנו מהקן כי חמדנו את גוזליה; קנאת ילדיהן של אישה שנואה ואישה אהובה; דרכו של התלוי עד לקבורתו; חייהם של עבדים, קדשות ובהמות משוטטות; הבן החושק באשת אביו; החתן המקבל שנת חופש עם נישואיו כדי לשמח את אשתו.קחו, למשל, את חמש הפסוקים הראשונים של הפרשה. אחרי מלחמת ניצחון, הלוחם ניצב בפני אשת האויב, והיא יפהפייה. על יופייה מתווספת הילת הכיבוש הנוסף. בדיוק ברגע הזה, של להט קרב, ניצחון ויצרים, הלוחם חייב לעצור. להתאפק. לבנות תהליך. מצווה עליו להניח לה קודם כל להתאבל על מה שאיבדה, על משפחתה, על מנהגיה, על מעמדה. חודש ימים הוא מחויב להניח לה, במהלכם עליו לתת לה לבכות ולהיפרד מבגדיה, ממנהגיה, מכל עולמה. חודש ימים שבמהלכם גם יוכל להבטיח שהיא לא נושאת בקרבה שריד מתפתח למה שהוכרת מאחוריה.בחודש שלם הרבה דברים יכולים לקרות. הלוחם יכול להתעמק שוב במעשיו. להתלבט. הוא כבר לא נמצא בלהט שדה הקרב, הוא יכול להתחרט. להחליט שזו טעות. אם אחרי חודש שלם, הוא עדיין יבוא אליה – זה כבר אחרי חשיבה ובחירה מודעים.רק אחרי ירח ימים, היא מותרת לו. ואיזו התרה זו יכולה להיות. רק מי שחיכה כך אי פעם, יודע.וגם הפרשה שלנו יודעת שהרבה פעמים, אחרי שהאישה היפה – שיכולה להיות מטאפורה מושלמת לכל דבר יפה שאנו חושקים בו – אחרי שהיא הפליאה בנו ניסים, אנחנו משלחים אותה לדרכה ככלי אין חפץ בו. כיופי שאיבדנו כלפיו סבלנות.כסיפור שהפך לקלישאה.גם במקרה כזה, הציווי ברור: אסור להתעמר ביופי הזה, שפעם היה חשוב לנו כל כך.לגבי מה ייחשב כהתעמרות, זה כבר סובייקטיבי לגמרי.המסר החבוי כאן נמצא גם ברצף של הפרשות הבאות, כשנעבור מהמעשה המחויב של היציאה החוצה ב"כי תצא", אל המעשה המחויב של ההגעה אל עצמנו ב"כי תבוא" – אל תוכנו, אל המקום המובטח והמבטיח, וממנו לפרשת "ניצבים" השלמה, העגולה, המלאה. יצאנו, באנו, ועכשיו נתייצב אל מול המכלול כולו.איזה סיפור יפה. פסיעות בחולאיש אחד חלם שהוא ואלוהיו עמדו לצד החוף. אלוהים פנה ואומר לאיש: הבט בשמים, בני, וראה את כל אירועי חייך. נשא האיש עיניו וראה בשמים, כמו בסרט נע, תמונות-תמונות של כל אירועי חייו. האיש הבחין גם שמתחת לכל תמונה יש סימנים של שני זוגות של פסיעות בחול: זוג פסיעות אחד – של האיש עצמו, וזוג נוסף – של אלוהים, המלווה אותו לאורך חייו.ואז, האיש שם לב לכך שבכל פעם שמופיעה בשמים תמונה מאירוע שהיה עבורו קשה במיוחד, אירוע מלא כאב, צער, געגוע חריף ובכי, מתחת לאותה תמונה קשה מופיע רק זוג פסיעות אחד. עצוב, פנה האיש אל אלוהים הפוסע לצידו ושאל אותו: אלוהי, הבט-נא בתמונות ובפסיעות המלוות אותן. אני לא מבין: כיצד זה יתכן שדווקא בימים הכי קשים שלי, בזמנים שבהם נזקקתי לך יותר מכל, דווקא בימים אלה נטשת אותי ולא פסעת לצידי?!הביט אלוהים באיש בחיבה וענה: בני, תמיד הייתי אתך ומעולם לא נטשתי אותך. אבל בזמנים הקשים האלה, שבהם הכאב היה כבד כל כך, אתה מבחין רק בזוג פסיעות אחד מכיוון שבזמנים האלה, אני נשאתי אותך על כפיי. כוכבי היםאיש אחד חי ליד הים. אחרי לילה שבו התחוללה סערה קשה במיוחד, הביט האיש לאורך החוף וראהשאלפי כוכבי ים נשטפו אל החול כתוצאה מהסערה. בהיותם חסרי יכולת לנוע על החוף, שכבו כוכבי הים בשמש הצורבת, גוועים לאיטם. לפתע הבחין האיש בילדה קטנה, נעה בהחלטיות לאורך החוף. הילדה התכופפה, הרימה כוכב ים אחד וזרקה אותו בחזרה למים; היא רצה אל כוכב הים הבא, הרימה אותו וזרקה אותו בחזרה למים. וכך המשיכה, כוכב אחרי כוכב.אבל הילדה היתה רק אחת, וכוכבי הים גוועו שם באלפים. ניגש האיש אל הילדה ובקול מרחם אמר לה: ילדתי, את חמודה מאד, אבל…למה את עושה את זה? את לא רואה כמה אלפי כוכבי ים יש? את לא מבינה שלא תצליחי לשנות דבר?הילדה התבוננה בעיני האיש, ולא אמרה דבר. ואז, היא התכופפה אל כוכב הים שלצידה, הרימה אותו וזרקה אותו לים. "בשביל כוכב הים המסוים הזה," אמרה הילדה לאיש, "שיניתי הרגע את כל העולם כולו."
