רגע לפני שבת: דם, צפרדע ועקרב

לעולם המערבי לא נותר אלא לשאול, האם האירועים המצפים לכולנו יבואו מידיו של עקרב שנשאנו אל הגדה.

"אני לא יודע אם ההסכם עם איראן טוב או רע," אמר לי השבוע אמריקאי אחד, פרופסור להיסטוריה במקצועו. "אני לא מצוי בפרטיו, לא קראתי את עקרונותיו. אני לא שופט את ההסכם. אני שופט את עצם ההגעה להסכם עם שלטון מהסוג שמתקיים באיראן."

כשביקשתי שיפרט, הוא הסביר: "עצם העובדה שמוכנים להגיע להסכם עם ממשל, שכל מטרתו טרור ואיום קיומי על מתנגדיו, אומרת שבעיני המערב, לממשל כזה יש זכות קיום. ולא רק זכות קיום, אלא זכות לשגשג, כי ביטול הסנקציות יאפשר לגורמי תעשייה ומסחר שונים לרוץ לשם כדי להרוויח כסף. זה לא נכון שלכסף אין ריח, במקרה הזה יש לו ריח חריף של דם שרק ילך ויתחזק, כי זה טבעו של המשטר הזה. לכן בכלל לא משנה מהם פרטי ההסכם, ולא משנה מי יסיר את הסנקציות. מה שמשנה, זו הלגיטימציה לשלטון מהסוג שכל העולם המערבי המודרני אמור היה להקיא אותו מתוכו."

למה הדבר דומה? לאותו משל (בשינוי קל…), המספר על צפרדע, שהבחינה בעקרב טובע בנהר. "הצילי אותי," התחנן העקרב. "שאי אותי על גבך אל הגדה, ולנצח אודה לך."

"ומי ערב לי שכשנגיע לגדה, לא תעקוץ אותי?"

"מה זאת אומרת? וכי אעקוץ את זו שבזכותה אני חי?"

קפצה הצפרדע אל הנהר הגועש, נשאה את העקרב על גבה ושחתה אתו לחוף מבטחים.

ברגע שהורידה אותו בגדה, הסתובב העקרב אל הצפרדע והכיש אותה. בנשימתה האחרונה, קראה: "הרי הבטחת!"

ענה העקרב: "אני מתנצל, אבל אין מה לעשות, זה הטבע שלי."

בפרשת מטות, שבט דן ושבט ראובן מבקשים להתיישב בעבר הירדן המזרחי, המתאים לטענתם יותר לפרנסתם. ארבעים שנה אחרי מאורעות יציאת מצרים, לקראת סופה של הליכה מתישה וקשה במדבר, עוד רגע מגיעים – והם מבקשים להישאר בחוץ, מעמידים את ערך הפרנסה והבטחת העושר מעל ערכים אחרים. לאחר משא ומתן, משה נעתר לבקשתם ואפילו מצרף אליהם את חצי שבט המנשה, אבל לא לפני שהוא מוודא שהם מתחייבים להמשיך להיות חלק מהעם ומבינים שעתידם שזור בעתיד הכלל, לטוב ולרע. רק לאחר שישתתפו באופן פעיל בכיבוש הארץ והתנחלות השבטים, יוכלו לשוב אל עבר הירדן ולעבוד את אדמתם. מכאן, שהם לא יכולים להתנער מאחריותם ומחלקם הפעיל באירועים העתידיים. שנים עשר השבטים, על נשיאיהם ונחלותיהם, הם מערכת אחת.

ההיסטוריה כבר הוכיחה שגם חבר העמים הוא מערכת, שאמנם חלקיו רבים ושונים זה מזה, אך הם אינם מנותקים זה מזה. מה שמתרחש באפריקה זולג לאירופה, מה שקורה ברוסיה משתלט על אסיה, מה שמתרחש באסיה משפיע על אמריקה. המשטר החוגג של איראן, לא יסתפק באיומיו על ישראל. לעולם המערבי לא נותר אלא לשאול, האם האירועים המצפים לכולנו יבואו מידיו של עקרב שנשאנו אל הגדה.