בעיצומן של ברכות הבנים שבפרשת "ויחי", המסיימת את ספר בראשית, נחכה השבוע להתגשמותה של ברכת החיים: חדשים, בריאים ושלמים.
"את מאד מתרגשת," אמרו לי שוב ושוב השבוע, ובצדק רב. אין כמו ההתרגשות-לקראת לידה של חיים חדשים. והיא כוללת הכל: סגירת מעגלים והכנות למעגלים חדשים שייפתחו, צידה לדרך, חלומות, חששות ושמחה. כמו כל הכנה לקראת משהו שעובר משלב אחד לשלב הבא.
ספר בראשית מתחיל בבריאה. יצירת העולם דורשת שלל מרכיבים מגוונים: שמש, ירח, כוכבים, סלעים, צמחים, פרחים, יצורים חיים. בני אדם. והבריאה הזו ממשיכה ביצירה של תכנים – סיפורים אנושיים, שלא פוסחים על אף אחד מהרגשות האנושיים. ספר הבריאה מלא בהם: תאווה, קנאה, אהבה וצחוק, פחד ובכי. הכל קורה בספר הזה – מריבות, רצח, חילופי זוגות, שחיתות והרס ובנייה ואפילו גילוי עריות. אחרי כל זה, לא פלא שבאחד הספרים הבאים מישהו יאמר באנחה קורעת לב – כבר אין חדש תחת השמש.
אבל הספר הראשון הזה, הלוקח אותנו למסע כל כך אינטימי בנבכי האופי והמעשה האנושיים, מסתיים בפרשה הקרויה "ויחי". כמו לומר לנו, אל תתבלבלו: כל המכלול הזה הוא החיים עצמם. הסיפור לא נגמר כאן, הוא רק מוסיף להתפתח ולהתעצם. ומכיוון שכך, דקה לפני שהסיפור הופך מסיפורם של בודדים לסיפורו של עם, צריך להוסיף עוד משהו לצידה שלוקחים אתנו: ברכה אישית לכל אחד ואחד מהבנים. על ערש דווי, יעקב נפרד מבניו ומוכיח שהוא מכיר כל אחד מהם על כל הטוב והרע, בלי להתעלם, לייפות או לעשות הנחות. הוא למד את זה מאביו, יצחק, שעשה בדיוק אותו הדבר כשברך את בניו (ראו :רגע לפני שבת – פרשת תולדות: יחסי הורים-ילדים).
בחיים המורכבים והמרתקים שניתנו לנו, למדנו כבר שלא צריך לחכות לערש דווי כדי לברך. השבוע רועי וארז צפויים להפוך להורים (גאים, הם כבר). בלי להמתין, אנחנו נברך: שנזכה לברכה של חיים חדשים, בריאים ושלמים. אחרי כן כולנו כבר נהיה כאן כדי לסייע בהענקת האושר, התכנים והאהבה.
