אני לא רוצה שתשאר צעיר לנצח. החיים, פירושם שינוי. כל הזמן, בכל רגע. יש רק מצב אחד שבו הזמן קופא, ורק במצב הזה אפשר להישאר ללא שינוי, צעיר לנצח. זה לא מה שאני רוצה בשבילך
יש המון דברים שיכולתי להתייחס אליהם בברכה שהכנתי לבן יקיר לי, לקראת גיוסו מחר. יכולתי, למשל, לדבר על המתיקות שנטפה ממנו כשנולד, ואיך עברו כל כך מהר שמונה עשרה ומשהו שנים; לספר על שתים עשרה שנות לימוד, אותן סיים בהצלחה כל כך רבה, על אתגרים ומשימות שהוא נוטל על עצמו השכם והערב ועומד בכולן בהצלחה יתרה, גם כשזה קשה; על הדרכים המרגשות שבהן הוא מיישם את ערך החברות, על המשפחה והחברים הרבים שתומכים ואוהבים תמיד; להזכיר שהבגרות היא לא רק תעודה והנה הוא יוצא לשלב הבא של חייו וכן הלאה; כל הדברים שבדרך כלל אומרים, ושלמרות שהם הדברים הרגילים הם עדיין בגדר הכל שריר ובריר וקיים.
אבל אני בחרתי להגיד משהו אחר.
לפני שבוע, תוך נפנוף אורות פלסטיק והתרגשות של כמעט-תפילה, למעלה משלושים אלף איש מילאו את איצטדיון טדי ושרו בקולי קולות יחד עם רמי קליינשטיין את המילים של בוב דילן, שיאיר לפיד תרגם: "שתשאר צעיר לנצח".
לא הצטרפתי אליהם. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הגיוס המתקרב, ומצאתי את עצמי אומרת: בבקשה, לא. אל תעשה את זה. אל תקשיב למילים האלה, שהן לא תתגשמנה לך. בבקשה אל תשאר צעיר לנצח. זה לא מה שאני רוצה בשבילך.
לכל אלה שמרימים עכשיו גבה, דקה לפני שאתם רצים להסביר לי במייל או בטוקבק מה היתה כוונתו של דילן, תרגיעו. אני מבינה היטב למה הוא התכוון. אבל לדילן, אמריקאי שהוא במקרה ממוצא יהודי, יש את כל הפריבילגיה שבעולם לבקש "שתשאר צעיר לנצח" מהמקום החביב והנוח של הפרשנות הטריויאלית, הנאיבית-משהו. לנו, הישראלים, אין את הפריבילגיה הזו. עבורנו, יותר מדי פעמים המילים האלה – "להשאר צעיר לנצח" – לא מתחברות לקולו של דילן, המדבר על המצב הנפשי הרצוי גם בגיל שמונים, אלא לקולו של פוליקר, ששר על יורם שנשאר בן עשרים.
ולכן, בר, לא. אני לא רוצה שתשאר צעיר לנצח. החיים, פירושם שינוי. כל הזמן, בכל רגע. זאת המשמעות. יש רק מצב אחד שבו הזמן קופא, ורק במצב הזה אפשר להשאר ללא שינוי, צעיר לנצח. היום, ערב גיוסך לצה"ל, זה מה שאני מברכת לך: אני רוצה שתלך לצבא, תעשה הכי טוב שאפשר את המוטל עליך ואני מקווה שגם תהנה מזה ותעשה זאת בבטחון ובשלום; שתצא אחרי זה לטיול של החיים שלך, מסביב לעולם או ברחבי יבשת כלשהי או אפילו סתם לאורך כל שביל ישראל; שתמשיך לחקור ולגלות את רזי החיים, שתרכוש עוד חברים וחוויות, שתלמד ותעסוק במקצוע שיענין אותך; שתפגוש את אהבת חייך, וגם אם תהיה לך יותר מאהבה אחת זה ממש בסדר; אני רוצה שיהיו לך ילדים – ויותר מזה: אני רוצה שיהיו לך נכדים. זה מה שאני מאחלת לך היום. שיהיו לך נכדים ושתקח אותם לטיול ברחבי הארץ ובקניה ובאורלנדו ותספר להם סיפורים ארוכים ונוסטלגיים על מאורעות חייך ושתזכה לומר להם "כשאני הייתי בגילכם…"; במילים אחרות, אני רוצה שתמשיך להתבגר, ויותר מזה: אני רוצה שתזדקן.
זאת ברכתי לך. יש לי תחושה שכל מי שמגייס את ילדיו, יצטרף אליה.
