לא צריך את הריאליזם הפנטסטי של סאראמאגו כדי להבין שיש מצבים שבהם אנחנו לוקים בעיוורון. זה לא קשור לתפקוד העיניים, זה קשור לתפקוד הנשמה. תשאלו את פרעה
כמה קל ומתנשא היה לשבת על הספה בסלון ולצפות בהן נופלות, בזו אחר זו, ברשתו. התכנית "עובדה" אתמול לא ניסתה להסביר או להניח הנחות. היא פשוט תארה מצב, אבל האמת היא שלא צריך היה לחכות לריאליזם הפנטסטי של סאראמאגו כדי להבין שיש מצבים שונים שבהם אנחנו פשוט לוקים בעיוורון. זה לא קשור לתפקוד העיניים. זה קשור לתפקוד הנשמה.
עיוורון כזה יכול לנבוע מעוצמתה של בדידות. בדידות שחורצת סדקים עמוקים כל כך, שהיא מעוורת את עיניהן מלראות את המציאות המעוותת שהאיש הזה, שחודר אל נשמתן הבודדה, צייר להן. הכמיהה הנואשת לקשר גרמה להן להתעוור ולתת אמון במה שנראה כל כך הזוי, שקשה שלא לשאול איך לא ראו, איך לא הבינו. אבל הבדידות, הבדידות. הרצון להלחם בה גרם להן לעשות דברים שבזמנים אחרים, וודאי לא האמינו שהן מסוגלות לעשות, ושבסופו של דבר גרם לאובדנן. זה טיבו של עיוורון. הוא מסוכן. לעיתים עד מוות.
העיוורון האובדני הזה מתבטא השבוע בפרשת "בא", העוסק בין השאר בהיבריס העיקש המעוור את ליבו של מלך. פרעה כל כך יהיר, כל כך בטוח בכוחו ומזלזל בכל שאר העולם, שהוא רואה אך ורק את עצמו והוא עיוור לחלוטין לסבל של עמו. למרות שהם חוזרים ומתחננים בפניו, תשחרר כבר את העבדים האלה, מי צריך אותם, הם מביאים עלינו רק צרות – הוא לא רואה, וליתר בטחון גם לא שומע. כל חושיו נמצאים בהקפאה עמוקה, עד שמגיעה המכה הנוראה מכולן. המכה הפוגעת לא במציאות העכשווית בלבד, אלא בעתיד. בשביל להנחית מכה כזו, אלוהים בעצמו יוצא אל רחבי הארץ. רק המכה הזו יכולה להיות כל כך חזקה, שהיא פוקחת עיני עיוורים. וכשהעיניים נפקחות אל מול עוצמת המציאות, לא נותר אלא לצעוק צעקה שכמוה לא היתה ולא תהיה עוד. הצעקה האולטימטיבית, כזו שהיא כל כך מלאה עד שהיא למעשה דממה חריפה, שהאוזניים כואבות ממש כשהן נתקלות בה. זה אולי מה ששומעים כשנמצאים בחלל. הצעקה הדוממת של האין המוחלט.
ראוי להתבונן בהקשרים רחבים של חיינו – בכלכלה, בפוליטיקה, בחינוך, בבטחון – ולנסות לבחון מתי אנחנו עיוורים. מתי למרות כל הסימנים המקדימים, למרות האזהרות, למרות התחנונים, למרות המכות המתרגשות עלינו – אנחנו לא רואים, לא שומעים, לא מתייחסים. מסרבים הודות במה שעומד לפנינו. כי יש מצבים שבהם כל אחד מאיתנו עלול ללקות בעיוורון. אפילו אם אתה חושב שאתה "פרעה" – מלך העולם, רציונלי, חופשי, כזה היודע ליישם את זכות הבחירה והשליטה בגורלו – אפילו אתה, עלול להיות במצב כזה.
ואז, דקה אחת לפני מכת בכורות, להתעורר ולהביט ניכוחה. כי דקה אחרי זה, מול עיוורון כזה, אפילו מזוזה כבר לא תעזור.
תחשבו על זה.
