רגע לפני שבת: כשהניסיון של גבורה-ועוד-עשור מדבר, כדאי להקשיב

זה מסוג הנאומים שאפשר להקשיב להם שוב ושוב, ולהרהר בשמחה של קנאת סופרים: גם אם לא אני כתבתי את הנאום הזה, לפחות אני יודעת להעריך אותו

• שלא כמנהגי, במקום לכתוב טור מפורט ומובנה, השבוע אני מבקשת להפנות אתכם דווקא לדבריו של אדם אחר. הגורם המזמן לכך הוא חגיגת יום ההולדת התשעים של הנשיא פרס, שתתקיים בעוד כמה ימים ברוב פאר והדר. אם יש מישהו שבהחלט הרוויח חגיגה מהסוג הזה, פרס הוא האיש. גם בגיל תשעים, הוא מצליח לרגש, להפתיע ולהפעים את הלבבות בדבריו. יש הרבה אנשים במדינה הזאת שמתוקף תפקידם, יש לפנות אליהם בהקדמה "כבוד ה…". אין הרבה אנשים שההקדמה הזו אכן מגיעה להם, בלי שום קשר לתפקיד הרשמי שלהם. פרס הוא אחד מהם. למי שצריך תזכורת, או שסתם רוצה לשמוע נאום שהוא גם מעורר השראה, גם חכם וגם אופטימי – שילוב לא טריויאלי בשכונה הזו של העולם – אני ממליצה להכנס לקישור הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=bxN4f2cmH9k

(או לחילופין להכנס לגוגל ולחפש "טקס הענקת פרסי וולף 2013" – תגיעו לאותו קישור).

בערך בדקה ה-25, מתחיל נאומו של הנשיא. שווה לעצור ולהקשיב לו. זה מסוג הנאומים שאפשר להקשיב להם שוב ושוב, ללמוד בכל פעם עוד משהו, ולהרהר בשמחה של קנאת סופרים: גם אם לא אני כתבתי את הנאום הזה, לפחות אני יודעת להעריך אותו.

מייד אחריו, עולה שר החינוך לדבר. הפנייה הנרגשת שלו לתלמידי ישראל בהחלט שווה הקשבה, אבל יותר מכך – בקשו מילדיכם להקשיב לו. אין ספק שהם ילמדו ממנו שיעור חשוב לדרך חייהם.