לטענת צאצאי המאיה שפגשנו, אין מדובר בהרס או סוף העולם אלא בשינוי שמתבטא בהופעתו של עולם חדש ומסקרן. נותר לנו רק לחכות ולראות
למי שבמקרה היה בימים האחרונים בתרדמת, או שלא שמע את שיחות העומק של רזי ברקאי או שסתם לא היה מודע לכך מאיזושהי סיבה בלתי ברורה, הרי החדשות: מחר, ה-21 לדצמבר 2012 , מתחיל עידן חדש. זהו יום הולדתו של עולם אחר, כי העולם, כפי שאנו מכירים אותו, עומד להשתנות לבלי הכר ולהפוך לעולם אחר לגמרי. תפיסות ישתנו, תהליכים יהיו אחרים, מהויות חדשות תיווצרנה. אגב, אלה לא חדשות. הבשורה על השינוי הגדול הגיעה כבר לפני אלפי שנים.
"טיקאל" פירושו "המקום של הקולות". אזור הבירה העתיקה של בני המאיה בגוואטמלה משופע כולו במיסטיקה. מימי האגם הסמוך נחשבים ל"מי שמאנים" – מים קדושים ומטהרים. בכניסה ניצב העץ הלאומי של גוואטמלה, עץ הceiba , שנחשב ע"י המאיה כעץ החיים והתייחסות אליו אפשר היה לראות בסרט "אוואטאר": זה העץ המחבר בין העולם הזה לעולם הבא של הנשמות, העליון והתחתון. גדל כאן מצבור מרשים של צמחי הזיה, המשמשים גם כתרופות וגם בטקסים ותפילות, המאפשרים לשוחח עם שליטי ותושבי העולם הבא. המבנים שבני המאיה בנו נועדו גם לשימוש אסטרונומי ולמדידת הזמנים. באמצעות שימוש במהלך קרני האור לאורך השנה, ובעיקר מיקומן בימי השוויון, ביום הקצר ביותר בשנה וביום הארוך ביותר בשנה, הם הצליחו למדוד את מהלך העונות, לתכנן את הזריעה, הגידול ואיסוף היבול בהתאם לעונה. אי אפשר שלא להתפעם כשעומדים מול המבנים האלה, שפועלים כמו שעון מכוון היטב גם היום.
לוח השנה של המאיה מתבסס על מעגלים אסטרונומיים הכוללים את תנועות הירח, השמש ומערכת השמש כולה בגלקסיית שביל החלב. בהתחשב בעובדה שלא היו בידיהם אמצעים טכנולוגיים משוכללים לצפיה בכוכבים ומדידת תנועותיהם, זה די מדהים. הלוח בנוי ממחזורים של כמעט 26 אלף שנה, שעל פי חישובי המאיה הוא משך הזמן העובר בין alignment מושלם אחד של כל כוכבי הלכת באותה נקודה בגלקסיה ועד לפעם הבאה שהם יהיו במקום זה. 26 אלף השנים חולקו לחמש תקופות מעגליות של 5200 שנה כל אחת. מחר, ה-21 בדצמבר 2012, היום הקצר ביותר בשנה, היום שיודע להסתכל רק על עצמו, נגמר המעגל החמישי של 26,000 השנים, ויתרחש ארוע אסטרונומי ייחודי, מהסוג שמשנה חיים – וכתוצאה, יתחיל עידן חדש. הרבה אמונות תפלות נקשרו סביב הארוע הזה, אבל לטענת צאצאי המאיה שפגשנו, אין מדובר בהרס או סוף העולם אלא בשינוי שמתבטא בהופעתו – או, אם תרצו, לידתו – של עולם חדש ומסקרן. נותר לנו רק לחכות ולראות מה יהיה מחר.
אבל מה שמעניין יותר, לטעמי, הוא העובדה שלמרות שבני המאיה היו עשירים בידע ברפואה טבעית, אסטרונומיה, מתמטיקה, פיסיקה ואדריכלות, זה לא הפריע להם להיות פגאנים ולקיים טקסים שהוקרבו בהם קורבנות אדם.
ובמקרים רבים, הם קראו לזה משחק. בעיקר משחקי כדור. מי שחשב בחלחלה ש"משחקי הרעב" הם נבואה אפוקליפטית שלא יכולה להתרחש, שיחשוב שוב. המאיה כבר עשו את זה מזמן. אחת ל-20 שנה הם קיימו משחקי כדור, שהמפסידים בהם הוקרבו לאלים. השחקנים היו מבני האצילים, ונבחרו עפ"י סימני הלידה האסטרונומיים והאסטרולוגיים שלהם. סימנים אלה קבעו את ייעודו וגורלו של כל ילד שנולד. אחת ל-52 שנים נערכו משחקי כדור שבהם הוקרבו דווקא המנצחים, כי לפי אותו לוח שנה שדיבר על תנועת הכוכבים, אחת ל-52 שנה לוח השנה הירחי ולוח השנה השמשי מתאחדים. האיחוד הזה הוא סימן לכך שנפתחים שערי העולם העליון, ולכן המנצחים המוקרבים בעצם מקבלים פרס – מעבר ישיר לעולם הבא. יתרה מזאת: מי שנולד בימים המיוחדים – ימי השוויון, היום הארוך ובעיקר היום הקצר – מצא את עצמו פעיל באופן מיוחד בהרס העצמי שלו רק בגלל שאמא שלו לא יכלה לחכות עוד יום אחד עם הצירים.
אז לצד איחולי מזל טוב לעולם החדש המצפה לנו, אפשר לשלוח צפירת הרגעה לילידי הימים האסטרונומיים המיוחדים. לפחות בעידן הזה, וכנראה שגם בחדש שיבוא, הקורבנות שלנו לא מתבססים על הכוכבים, אלא על דברים ארציים לגמרי.
