רגע לפני שבת: זו לא זכות, זו אחריות

זה מסע שמטיל על כתפיך אחריות. כי העובדה שאנחנו עדיין קיימים, טומנת בחובה את החובה להמשיך ולהיות אנשים חפצי חיים, בלי לשכוח לרגע את היותנו בני אדם בעלי ערכים ומוסר

בר יקר שלנו,

השבוע יצאת למסע לפולין. כמו אחיך ואחותך הגדולים, גם אתה יצאת מצויד במטען המשפחתי המורכב של היותך דור שלישי לניצולי שואה, משמעות שהועברה אליך באופן מפורט מיד ראשונה על ידי סבתא טובה ז"ל, שבצדק לא חסכה ממך שום פרט מפרטי חייה; ובאותה עת, היותך דור חמישי לילידי הארץ, צאצא של אנשי העלייה הראשונה שהגיעו לכאן עוד לפני שידעו שקוראים למה שהם עושים ציונות. אין ספק, המשפחה שלנו מייצגת בקליפת אגוז את כל הסיפור היהודי של מאה ושלושים השנים האחרונות.

זה אינו מסע פשוט. לא יצאת למסע הזה לבד. כל הדורות שקדמו לך והדור שלך יוצאים אתך לדרך. בתרמילך ארזת חפצים רבים, שכל אחד מהם הוא סמל: נרות זיכרון, מילות קדיש, מחברת לכתיבת רגשות ורשמים. אבל דווקא המסע שאתה יוצא אליו מוכיח, יותר מכל דבר אחר, שלחפצים אין משמעות ללא בני אדם, וכבר אמר הלל הזקן (פרקי אבות): במקום שאין בו אנשים, השתדל אתה להיות איש.

המסע הזה הוא ההוכחה לכך, שאנו שייכים לאלה המבקשים להיקרא אנשים. זה מסע ניצחונם של ערכיהם המשמעותיים והטובים של בני האדם, על הרוע.

אבל יש כאן עוד משהו.

זה מסע שמטיל על כתפיך אחריות. כי העובדה שאנחנו עדיין קיימים, טומנת בחובה את החובה להמשיך ולהיות אנשים חפצי חיים. באחד הפסוקים היפים שנכתבו אי פעם, בספר תהלים ל"ד, זה מוגדר באופן ישיר ומופלא: מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים, לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו.

זה הכל. כמה פשוט. כמה קשה.

השנים הקרובות צופות לך חוויות לא פשוטות, שבמהלכן תפגוש אנשים אחרים שערכיהם לעיתים שונים משלך ושונים מאלה שניסינו לחנך אותך לאורם. אתה תיתקל באויבים שרוצים להשמיד אותנו, כמו גם באחים שחושבים שהרוע של מישהו אחר מתיר להם להיות רעים בחזרה. בקבוק התבערה שפגע במשפחה הפלסטינית שנסעה בכביש, הלינץ' שנעשה בנער הערבי שטייל בירושלים לא פגעו רק בהם – הם פגעו בנו וביישו אותנו, והם צריכים לפגוע ולבייש כל אחד מאתנו שרוצה להיות ראוי להיקרא אדם. זה לא קשור לימין, לשמאל או לכיוון פוליטי כלשהו. זה קשור לערכים שלנו כבני אדם. דווקא כיהודים ששרדו את נוראות התופת הקשה מכל, אסור לנו לשכוח שאסור לנו להיות כאלה. אסור לנו להסכים שהרוע של מישהו אחר יהפוך אותנו לרעים כמוהו. זו החלטה שכל אחד מאתנו צריך לקבל עם עצמו, ושנמצאת אך ורק בידיים האישיות של כל אחד מאתנו.

וזו האחריות המוטלת גם עליך: תמיד לנסות להיות טוב יותר, לשאוף להיות ערכי ונבון, ולא להיגרר אל הרוע האנושי האורב בכל פינה. האדמה שאתה פוסע עליה השבוע היא ההוכחה לזוועה שעלולה להתרחש, כאשר אנשים נותנים לעצמם להיות שותפים לרוע הזה. השבוע, בעת שליווינו אותך מרחוק, התבוננו בך מלאי אמון וידיעה ברורה, שהיכולת להיות איש גם במקום שאין בו אנשים – היא נכס שיש לך, אם רק תבחר בו. כהורים, זו המתנה הכי גדולה שיכולנו להעניק לך, וזו גם הגאווה וגם ההגנה הכי גדולה שאי פעם תהיה לך.

צעד בבטחה. ברגעים שבהם המסע יהיה כבד משאת, דמיין שאנחנו מחבקים אותך, הרם עיניך אל השמים וזכור שאתה מחזיק בתוכך את הדבר החשוב מכל: היותך אדם.

אמא ואבא