אין אתה מבין אלא את מה שהנך מאלף, טוען השועל, ומאיר את המילה "אילוף" בפרשנות שונה לחלוטין מזו שאנו רגילים אליה
ללא ספק, הוא היה איש של מסעות, והוא השאיר בידינו את אחד המסעות היפים בספרות: מסעו של הנסיך הקטן. השבוע מלאו 113 שנה להולדתו של אנטואן דה-סנט אכזיפרי – "סנט X" בפי חבריו : טייס, הרפתקן, סופר ורומנטיקן, שילוב כזה שגם אם נדמה שהוא מופיע פתאום, הוא נעלם כמעט מייד אל מרחבי "הנוף היפה והעצוב ביותר בעולם" – נוף הזכרון של המפגש בין הטייס לבין הנסיך.
פרשות מטות-מסעי. מנהיגות ומסעות. הנסיך, המתחיל כמנהל טוב של כוכב קטן, אינו מסוגל להתמודד עם מורכבות יחסיו עם השושנה שהופיעה יום אחד בכוכבו, והוא יוצא למסע. בדרכו התמציתית והמרוכזת, מעביר אותנו מסעו של הנסיך הקטן כמעט בכל התחנות שנפגוש בהן בחיינו. יש לו, לאכזיפרי, היכולת ליצור ממשק מחשבתי-רגשי נדיר, מזוקק, פשוט (בלי להיות פשטני) ומתחדש תמיד, עם הקורא. יחד אתו אנחנו נוסעים, חונים ושוב נוסעים, מתבגרים אל נבכי התובנות החושפות בפנינו את משמעותם של יוהרה, דעות קדומות, שלטון, עושר, קבעון – וגם של חברות, קשרים אנושיים, כאב ואהבה. בסופו של המסע הנסיך שב אל השושנה שלו מצויד בחוכמה ובכלים הנדרשים – כבשה, מחסום, פרגוד זכוכית, ניסיון ואומץ – כדי שהאהבה שלהם תצליח. גם אם זה מערב הכשת נחש. אחרת, הוא מסתכן באובדן זוהרו של עין הזהב אשר לשיבולים.
בין כל הדמויות שהנסיך פוגש, החביבה עלי היא זו של השועל. אין אתה מבין אלא את מה שהנך מאלף, טוען השועל, ומאיר את המילה "אילוף" בפרשנות שונה לחלוטין מזו שאנו רגילים אליה. בהקשר הזה, גם הדברים הבאים מבוססים על אכזיפרי – שווה להזכר בהם כשמדברים על מנהיגות, מסעות ומכלול הרגשות האנושי:
יש שתי דרכים לבנות ספינה.
בדרך האחת, אוספים קבוצה של אנשים, מנחים אותם לאסוף עצים, נותנים בידיהם כלי עבודה, מניחים בפניהם תכנית אדריכלית מפורטת ומוסברת היטב של ספינה, מוודאים שהם מבינים את ההוראות וממלאים אותן, והספינה תיבנה.
בדרך השנייה, אוספים קבוצה של אנשים. לוקחים אותם אל הים הפתוח. מלמדים אותם להריח את טיפות המלח שבאוויר, לחוש את גרגרי החול בכפות ידיהם ולהצטמרר מהרוח המנשבת על עורם. מלמדים אותם להביט בשמים זרועי הכוכבים שמעליהם, לבקש משאלות מכוכב נופל ולהאזין לרחש הגלים שר באזניהם. נוטעים בהם את האהבה והתשוקה להרפתקה, לגילוי ולשמחה.
הם כבר יבנו ספינה.
* תגובת הגיבורים לאחר המעשה:
השושנה: נו, אז הוא הבטיח לי פיל בתוך בואה. אז מה. כל מה שבאמת היה שם, זה בקושי כובע.
הנסיך: גם לכבשים יש זכות קיום, אפילו אם זה אומר שצריך לשמור אותן בתוך תיבה.
הטייס: בכל יום, אני חוזר אל הנוף הזה. בכל יום, אני מחכה שהוא יחזור. ובכל יום, הגעגוע מזכיר לי את היופי, גם אם כואב להיווכח שהוא שכח.
והשועל? הוא ממשיך להזכיר לנו בחיוך ציני: מי שמניח שיאלפו אותו, סופו שיבכה. אבל הוא גם זה שיזכה בצחוק הפעמונים של הכוכבים.
לחיי המסעות שבדרך.
שבת שלום,
ליאת
