דרך ארץ. הדרך הבסיסית, השורשית, המוסרית של האנושות כולה. אי אפשר להיות ראויים לתורה, אם לפני כן לא מקפידים על דרך ארץ – והיא נחלת כולם
שלום לכולם,
את הטקסט הבא כתבתי לפני מספר שנים. השבוע נזכרתי בו, והקשר בין פרשת השבוע והרלוונטיות התמידית שלה חזר ועלה בי. הנהו שוב, לעיונכם:
פרשת "יתרו", פרשת השבוע, מרתקת במיוחד, אולי מפני שיש בה כל מה שרלוונטי לימים טרופים אלה: התייחסות לחשיבותם של מוסר בסיסי, משפט ושיטת ממשל תקינה, המעמד המכונן של לידת עם ישראל ועשרת הדיברות בכבודן, בעצמן ובמלוא הדרן. והכל בשלושה פרקים קצרים ומרוכזים.
יתרו, מדייני, גר צדק וחמיו של משה, מסייע למשה לבנות מערכת משפט מסודרת, האמורה להיות השומר בשער של המוסר והערכים באשר הם. לא מוסר וערכים של המדיינים, או של המצרים, או של העברים, או של איזשהו עם ספציפי אחר – אלא של האדם באשר הוא אדם. את זה אפשר ללמוד מהעובדה שהמערכת הזו מוצעת דווקא על-ידי יתרו, שאינו מבני ישראל, ויתרה מזו: המעשה מסופר לפני סיפור מתן התורה. לפני שמדברים על עשרת הדברות, על מעמד הר סיני, על בני ישראל שהופכים לעם התורה – לפני כל זה, התנ"ך קודם כל שב ומזכיר לנו שיש מערכת ערכים מוסרית בסיסית, שווה לכל נפש, נכונה לכל אדם. מערכת מוסרית שקיומה נדרש גם מהדורות שקדמו לדור המדבר. דרך ארץ, כלומר – הדרך הבסיסית, השורשית, המוסרית של האנושות כולה. אי אפשר לדבר על קבלת התורה, אי אפשר להיות ראויים לה – אם לפני כן לא מקפידים על דרך ארץ. הרי לכם ההוכחה – דרך ארץ קדמה לתורה. והיא נחלת הכל, יהודים כגויים כאחד – ולכן הפרשה כולה, פרשת החוק הטבעי, החוק האנושי והחוק העברי, קרויה דווקא על-שם יתרו.
כדי לשמור על דרך-ארץ, יש צורך במערכת שלטונית-משפטית מובנית. לכן, יתרו אומר למשה שהוא עושה טעות כאשר הוא מנסה לשפוט את העם לבדו. הוא מזהיר, ששיטת ממשל של אדם אחד, גם אם היא מבוססת על החוק האלוהי, עתידה לנבול, ויחד עמה ינבלו המנהיג והעם כאחד. החלופה שהוא מציע היא מערכת שופטים, קהילה שופטת, כלומר – מערכת של אנשים בעלי תכונות מסוימות שישפטו על-פי אמות מידה שוויוניות לכל. יתרו מפרט מהן התכונות הנדרשות מאנשים אלה: אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת ושונאי בצע. לא פחות. מעניין שהכתוב מפרט את דרישותיו של יתרו, אבל כשהוא מגיע ליישום דרישות אלה על-ידי משה, נאמר רק כי משה מצא אנשי חיל. זה בוודאי לא בגלל שהתורה מקמצת במילים: כבר אז, אפילו מנהיג כמו משה לא הצליח למצוא אנשים שיידעו להפריד בין הון, שלטון, כח וצדק. בעצת יתרו, משה בונה מערכת שופטת, לעצמו משאיר את בג"צ, ולמרות שהוא מוצא רק אנשי חיל, כלומר גנרלים, יוצאי סיירת מטכ"ל וצנחנים, קציני שייטת ויוצאי קורס טיס, הרי שבעצם בניית המערכת השלמה הוא מצהיר שהמפתח למשפט צודק ואמיתי דורש האצלת סמכויות ושיתוף של קהילה, ולא יכול להישאר בידיו של אדם אחד, אפילו אם האדם הזה הוא משה רבנו בעצמו.
לכל אלה שזועקים "תורה!" ורומסים ערכי מוסר, מפקפקים בסמכותה של מערכת המשפט, מביטים בהתנשאות על גרים וגויים; לכל אלה שקושרים יחד בקשר גורדי בצע, חיל וממשל; לכל אלה שחושבים שיהדות ודמוקרטיה הם שני מושגים בעלי סתירה פנימית – אני ממליצה לקרוא את פרשת יתרו. אפשר לעשות זאת תוך כדי הנאה מאחת המצוות המוסריות ביותר, הבסיסיות ביותר והאוניברסליות ביותר שניתנו לנו באותה פרשה עצמה: מצוות יום השבת.
שבת שלום,
ליאת
