אין שום דבר אובייקטיבי ביחסים בין אנשים. מעצם טבעם, הם מערבים רגשות, ערכים, תרבות. התנסות אישית, אמונות, מטענים ותקוות.ברור שזה אישי, אלא מה?
השבוע הגיע אלי קישור לאתר "מימונה", לפרויקט של יובל ולירן.
יובל ולירן הם שני גברים שחיים בזוגיות יפה כבר 12 שנים. לפני שבע שנים נישאו. כמו הרבה זוגות אחרים, הם מגדלים כלב. עובדים, מבלים, רבים, מתפייסים. בונים חיים. בעיקר אוהבים. וכמו כל זוג אחר, גם הם רוצים משפחה. אלא שהדרך שלהם הרבה יותר קשה, בגלל שהחברה שאנו חיים בה עדיין שבויה בכמה הנחות יסוד, שכבר מזמן ברור שהן מופרכות. כמו למשל, שרק זוג הטרוסקסואלי ראוי להנשא ולגדל ילדים. אחרת אין שום הסבר לכך שנישואיהם של זוגות חד-מיניים אינם מוכרים בארץ, ושלזוגות אלה אסור לאמץ פה ילדים.
בצר להם, ניסו אלטרנטיבות אחרות. הם חשבו להעזר באשה, אבל הבינו שלא נכון להם להוסיף צלע שלישית למשפחתם, בדיוק כפי שלו בן זוגי היה עקר, הוא בוודאי לא היה רוצה שאכניס גבר אחר לחיינו כדי להכנס להריון. הם ניסו פעמיים להביא ילד לעולם בתהליך פונדקאות – ונכשלו. נגמרו להם כל המקורות הכספיים שיכלו להשתמש בהם מבלי להפוך לעניים בעלי חובות עתק. הם פונים בקריאה נואשת לציבור שיסייע להם לגייס את הסכום הדרוש לכך. למי שלא יודע, מדובר בסכומי עתק. אבל יותר מכך, מדובר בתהליך ארוך, מייגע, מלא מתח, שההצלחה שלו אינה מובטחת. כמו כל הריון, רק יותר.
הסיפור שלהם מתפרסם בימים אלה בכל אמצעי התקשורת. נכנסתי לאתר מימונה, פתחתי את הקישור, צפיתי בסרטונים, ניגבתי את הדמעות – ותרמתי ככל יכולתי, גם בכסף וגם בהפצת הסיפור שלהם בכל אמצעי שחשבתי עליו, מהפייסבוק ועד הבלוג הזה.
"טוב, נו, את לוקחת את זה באופן אישי," אמרה לי חברה. "תנסי לחשוב על זה באופן אובייקטיבי…"
נו, באמת. אין שום דבר אובייקטיבי ביחסים בין אנשים. מעצם טבעם, הם מערבים רגשות, ערכים, תרבות. התנסות אישית, אמונות, מטענים ותקוות. אני מאמינה שמשפחה מצליחה, היא כזו שבין חבריה שוררים אהבה, כבוד ותמיכה הדדיים, שמאפשרים להם לעבור הכל יחד – את הטוב, הרע, הבריאות, החולי, הקושי והשמחה. זה מה שילד צריך כדי לגדול מאושר. אם בין לירון ויובל יש יחסים כאלה, הם יהיו הורים נפלאים. כמו כולנו, גם הם יתרגשו מהצעדים הראשונים של ילדם, יזהירו אותו מגפרור דולק, יתרגשו אתו כשילך לכתה א', יקומו אליו בלילות כדי לוודא שהוא מכוסה, יטפלו בו כשהוא חולה, יקריאו לו סיפורים. הם יעשו המון דברים מופלאים אתו, והם גם יעשו טעויות. הם יבנו אתו חיים.
וכן, במקרה שלי הסיפור הזה מאד מאד אישי. כי כמו שאני נותנת את תרומתי הצנועה כדי שלירון ויובל יצליחו להקים משפחה, כך אעשה כל מה שאוכל כדי שגם הבן הפרטי שלי ובן זוגו יצליחו להקים משפחה, ואני מקווה שיהיו אנשים כמוני שיסייעו להם בכך ככל יכולתם. אני יודעת שהם יהיו הורים מדהימים ושהילדים שלהם יהיו ברי מזל. וכשזה יקרה, לא תהיה סבתא מאושרת ממני. זאת הבטחה.
אז אם אתם חושבים כמוני, הכנסו לאתר מימונה ותעשו מה שאתם יכולים כדי לעזור. כי הפעם, הצדקה הקטנה הזאת של כל מי שיירתם לסייע לא תציל ממוות. היא תיצור חיים.
