לא פחות משאנחנו מבקשים לזכור, אנחנו מבקשים להיזכר. לדעת שמי שלבנו יוצא אליו, לבו יוצא אלינו. וכשהלבבות יוצאים, הם גם מוצאים את הדרך למצוא זה את זה. ויהי אור
אני מודה שאני רומנטיקנית ללא תקנה. אני כנראה גם אחד האנשים הכי אופטימיים שאי פעם תכירו. השילוב הזה קסום וקטלני בעת ובעונה אחת. זה שילוב שמאפשר לנסוע במכונית מירוץ מטורפת ולחשוב שזה הקצב הרגיל של החיים, לנסוק לשחקים – ובאותה מידה גם להתרסק מהם חזק אל התהום, מתנפצת לרסיסים. זה שילוב שחייבים לפתח לצדו מיומנויות של לוליין, שמאפשרות להתמודד במצבים מפתיעים או כואבים שבהם כל מה שאת רוצה הוא להתכרבל בתוך קונכיה ולהעלם, אבל המציאות מכריחה אותך להמשיך ולתפקד גם אם את לא זוכרת אחר כך מה בכלל עשית או אמרת כשכל מה ששמעת היה תופים הולמים בראש. להזדקף, לנשום עמוק ולהתחיל מחדש. ולאהוב, למרות הכל. בגלל הכל. רומנטיקנית ללא תקנה, כבר אמרתי?
כי כשהיא אמיתית, שבים אליה מחדש, בין אם זה פעם בשנה, פעם ביובל או פעם במילניום, וגם אם שבים אליה לגמרי לבד. תמיד חוזרים, שוב ושוב, אל הבראשית שלנו. אל העולם שאנו בוראים בחיינו, על היופי והתובנות השלובים בו. מעגל אחרי מעגל, ספירלה הולכת ומתפתחת. כי אנחנו אף פעם לא מתחילים מאותו מקום, גם אם אנחנו שבים שוב ושוב אל אותה הפרשה. בכל פעם, האור הנברא שוב ושוב מאיר פינות, סדקים ונצנוצים מעשירים. בפסקה מופלאה, אחת מבין רבות בספר המקסים "כשאלוהים היה ארנב", כותבת שרה וינמן:
"לא היה שום אות לכך שהאבן הזאת תהיה זו שאנחנו מחפשות. הפטיש נפל באותה עוצמה כבדה והאזמל נחת באותו דיוק מושלם. שום דבר לא היה שונה, פרט לפניה של ננסי בזמן שהפרדנו את החלקים והיא ראתה שהחיפוש הושלם. מפני ששם, במרכז, התכרבלה דמות של יצור מזמנים אחרים, עתיק כמעט כמו העולם עצמו. עצרתי את נשימתי; עקבתי באצבעי שוב ושוב סביב גופו הלולייני, ואז קירבתי אותו אל חזי. 'שום דבר לא נשאר שכוח למשך זמן רב, אלי. לפעמים אנחנו פשוט צריכים להזכיר לעולם שאנחנו מיוחדים ושאנחנו עדיין קיימים'."
כך, במשפט יפהפה בפשטותו, מזכירה לנו וינמן גם את זאת: לא פחות משאנחנו מבקשים לזכור, אנחנו מבקשים להיזכר. לדעת שמי שלבנו יוצא אליו, לבו יוצא אלינו. וכשהלבבות יוצאים, הם גם מוצאים את הדרך למצוא זה את זה. רבי יהודה הלוי ביטא זאת במילים יפות מכל מה שאוכל אני אי פעם לכתוב:
"דרשתי קרבתך, בכל לבי קראתיך,
ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך."
ויהי אור.
