נולד לי ספר חדש: ממש בימים אלה יצא לאור בהוצאת "רכס" הספר "מבט לפרשות השבוע ולחגים - רגע לפני שבת", המיועד לתלמידי חט"ב וחט"ע - ולכל מי שרוצה לעיין בפרשות ובחגים מנקודת מבט קצת אחרת. הספר כולל טקסטים עיוניים המלווים בשאלות ומשימות שאפשר לבצע בכיתה ובבית.

ומכיוון שחוגגים בציר חדש בטעימת יין, ה"רגע" של היום יעסוק בפרשה הקרובה - פרשת נח - ובדיון אפשרי מתוכה:

פרשת נח: אי שם, יש קשת

ואז, הוא שם קשת בשמים.

קשת מרהיבה, מגוונת ומשמחת, כדי להזכיר לעצמו שהוא הבטיח שלא יהרוס שוב את העולם: "ויאמר אלוהים זאת אות הברית...והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלוהים ובין כל נפש חיה" (בראשית, ט', יב' - טז')

אנו נוהגים להשתמש במטפורת עננים כשאנחנו מתארים משהו עצוב או מאיים - העולם קודר, אסון ממשמש ובא. אותם עננים המביאים עלינו גשמי ברכה, כשהם יוצאים מאיזון - הם הרסניים. בהמשך לאותה תפיסה, חז"ל

אמרו שלא ראוי להאריך ולהביט בקשת, כי אין בכך כבוד כלפי האל. חלקם טענו שהופעת הקשת נועדה לאותת לבני האדם שעולמם כה מושחת וקודר שהיה ראוי להחריבו שוב, ואך מפאת הבטחתו של אלוהים, המתבטאת בקשת, לא יהיה שוב מבול.

הפרשנויות האלה, כמו גם אחרות, תופסות את הקשת כסימן עבור בני האדם. יש בכך הגיון מסוים: למרות מה שכתוב בפרשה, הרי לא יעלה על הדעת שאלוהים זקוק לתזכורות. אחרי הכל, הוא אלוהים, לא? זה שיודע הכל, זוכר הכל, קובע הכל וגו'. מה פתאום שאלוהים יזדקק לפתק על המקרר כדי לזכור משהו.

אבל זה בדיוק מה שהפסוקים האלה אומרים, ודווקא הכיוון הזה, שטוען שאפילו אלוהים צריך להזכיר לעצמו שאחרי ש"במו-עצמו" ריסק את עולמו פעם אחת, הוא הבטיח שלא יחזור על אותה טעות - הכיוון הזה מעניין הרבה יותר.  

הוא מזכיר לעצמו כי הוא יודע, שהוא פשוט לא יעמוד בהתרסקות נוספת. הוא בקושי שרד את הראשונה. עוד אחת, לא תהרוס רק את עולמו. היא תהרוס אותו.

כל אחד מאיתנו חווה במהלך חייו "מבול" כלשהו. זה כואב, זה מרסק לרסיסים - וזה נצרב היטב בזיכרון.

אנחנו יכולים להתנהל אחרי המבול הזה באחת משתי דרכים:

להוסיף ולהרבות ב"גשם" שאנחנו ממטירים על עולמנו, ולקוות שנצליח לשחות ולא לטבוע;

או להיאחז בתיבה כלשהי, לנשום עמוק, ולשאת את עינינו כלפי מעלה מתוך ידיעה שאי שם, יש קשת. כי לכל אחד מאתנו, אפילו לאלוהים, מחכה קשת. קשת מרהיבה, מגוונת ומשמחת, שמזכירה לנו שיש אפשרויות שונות שמאירות לנו בשלל גוונים, אם רק נמשיך לשאת את ראשינו כלפי מעלה. למרות הגשם.

* הערת החתול: נמנמתי לי בנוחות בתיבה, אין לי מושג על איזה מבול את מדברת.

לאלה מכם שמתחשק להשתעשע קצת עם הרעיון, נסו את התרגיל הבא:

בארוחת ליל שישי עם המשפחה, או במפגש עם חברים, קראו את הטקסט הנ"ל ודונו בשאלות הבאות:

- האם קרה לכם שרציתם "למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה"? מה עשיתם?

- האם הצלחתם? איך הרגשתם?