החסידות מתארת ארבע דרגות בעולם:
דומם, צומח, חי ומדבר (מלשון דיבור).
הדומם מונח במקומו, חפץ הנמצא בתוך ד' אמותיו, אינו נע למרחב אחר כלשהו. במטאפורה על החברה, זהו "הרוב הדומם". הצומח עדיין נטוע במקומו, אבל עושה מעשה ראשונים של שליחת שורש לעומק, אל המים, וצמיחה לגובה, אל האור. הוא כבר פורץ אל עולם היצירה, מלבלב ומתרבה, גם אם עדיין צמוד אל ד' אמותיו.
החי כבר פרץ את הסגר המרחבי, נע ממקום למקום, יוצר קשרים רחבים יותר ומתבשם בחירות הפיזית.
לא מפתיע שהדרגה הבאה היא דרגת המדבר, המבטאת את החירות הרוחנית אליה אנו מקווים להצמיח את העתיד. המדבר מוסיף לעולם חכמה, תובנות ויכולות שהתקשורת השכלית נדרשת להן.
פרשת "ואתחנן" מרמזת על דרגה חמישית, כזו הדורשת מאתנו לקחת את כל ארבע הדרגות ולהוסיף עליהן תכונות נדרשות בימים אלה במיוחד: דרגת המנהיגות. זו דרגה הדורשת שילוב של אחריות, ביטחון עצמי, בגרות וצניעות שצומחים מתוך כל הארבע הקודמות לה, בהנחה שבכלל הגענו אליהן מלכתחילה. אלה התכונות הנדרשות כדי לקבל החלטות המשלבות מידה ראויה של אומץ, חמלה ונחישות.
למרות שמשה מתחנן, מוכיח עד כמה הוא ראוי, מזכיר כמה כבר הקריב ועשה למען העם, טוען שמגיע לו ואף רומז שאין מישהו אחר שיכול להיות כמוהו, אלוהים אומר למשה, מספיק. אל תדבר על זה יותר. תורך עבר, עכשיו תורו של מישהו אחר. משה נדרש להשתתק, להשלים עם ההחלטה, להתבונן אל הארץ המובטחת – ולהעביר את השרביט באופן מלא, מכובד ומכבד אל הבא אחריו. אין לו חסינות, לא ניתנת לו זכות ההתגברות, שום הצהרת נאמנות לא תסייע לו. מספיק ודי.
האגדה מספרת כי כשמשה מתחנן, אלוהים אמר לו: שתי שבועות נשבעתי כשזעמתי על חטא המרגלים. האחת, לאבד את ישראל מהעולם. השנייה, שאתה לא תיכנס לארץ המובטחת. לאור תחנוניך, אסכים לבטל רק אחת מהן. איזו מהן אבטל, זו הבחירה שלך.
תשובתו של משה היתה במעשה: למשמע הדברים, הוא מיד פנה אל פתח אוהלו של יהושע וכפף קומתו לפניו.
גם המנהיגים של היום משיבים במעשה. באיזו משתי האפשרויות כל אחד מהם בוחר במעשיו, זו כבר הפרשנות שלנו.
