שר החינוך החדש, רבע שעה בתפקיד, הודיע כי הוא יעשה "מהפכה" במערכת החינוך בכך שיוודא שלכל ילד יהיה לא רק מחשב, אלא גם תנ"ך. מיד אחרי כן הכריז שבמערכת החינוך אין הדתה אלא "החלנה".
לו השר היה נושם לפני שהוא רץ, הוא היה מגלה שהרבה לפני קום המדינה, המסגרות החינוכיות היהודיות כבר חילקו כאן תנ"ך לכל ילדה וילד. יש לי כמה עותקים כאלה בבית – של סבתי, של הורי, שלי ושל ילדיי. אז אולי זו לא מהפכה, אבל היי, הוא קיבל כותרת.
אשר ל"החלנה", יש צדק בדברי השר. אלא שהפוסל – במומו פוסל, כי ה"החלנה" היא בסך הכל הצד השני של אותה מטבע. כמו הדתה, גם החלנה היא תגובת נגד ישירה של אנשים המבקשים לחיות על פי דרכם וחוששים שמישהו אחר ידרוש מהם לחיות לפי דרכו. שני המקרים, הדתה והחלנה כאחד, לא נגמרים טוב.
למדתי בעיר החילונית תל אביב בתיכון חילוני, מוסד חינוכי שהרב קוק טען שהוא משחית את לב הנוער בארץ. ההשחתה הזו כללה כמה מנהגים יפים. למשל, בכל יום שישי ערכנו קבלת שבת. הדלקנו נרות, עשינו קידוש, שרנו, דיברנו על פרשת השבוע, אקטואליה ונושאים אחרים. למדנו ציונות בלי לקרוא לזה כך, דרך הסיפורים, ההיסטוריה, השירים והטיולים. בין מקצועות הלימוד שלמדנו נכללו לימודי תלמוד. איש לא העלה בדעתו להפריד בין המגדרים, לא הרגשנו שמנסים לכפות עלינו משהו, בטח לא שמנסים להחזיר אותנו בתשובה, חילוני לא היה טוב בעינינו מדתי או להיפך. העיסוק בזהות היהודית-ציונית על מגוון פניה היה חלק מאתנו כי אנחנו יהודים במדינת ישראל. זה לא היה משהו שצריך להצדיק או להפריך, זה פשוט היה. לא אכלנו חמץ בציבור בפסח, לא אכלנו בכלל בציבור ביום כיפור, חברים דתיים לא חשבו שאסור לנו לשיר, לא ניסו להכריח אותנו להתפלל ואיש לא טען שהמנהגים שלנו מפריעים לו. נהגנו כך לא בגלל חוק כלשהו, אלא מתוך בחירה בערך של כבוד כלפי איש בדרכו יחיה, גם כשהדרכים האלה שונות. אז, הערך הזה היה מוצר צריכה בסיסי. חצי מאה אחרי, הוא כבר מוצר נדיר.
וחצי מאה אחרי, תמונת המצב שונה מאד. מהבמה המרכזית ברמת גן הורידו נערה שביקשה לשיר. בכפר סבא מפרידים בין המגדרים. אני פחות ופחות מופתעת כששואלים אותי, חילוניים ודתיים כאחד, "מה לך ולפרשת השבוע". ובתיכון בו למדתי, כבר מזמן לא עושים קבלת שבת. ככל שמגבירים כפייה דתית, כן מגבירים יציאת נגד חילונית. השר החדש מדבר על גישת ה-"להתנחל בלבבות", מטאפורה אומללה במיוחד למי שרוצה לקרב ולא להעמיק שסעים. גם את הגישה הזו לא המציא השר החדש. ההפסד של התהליך הזה כולו הוא של הילדים שלנו, חילוניים ודתיים כאחד.
