על ארבעה בנים – ואנחנו אומרים שזה תקף כמובן גם לבנות - מדברת ההגדה.
רשע: שנחשב כזה כי הוא כופר בעיקר, כלומר מוציא את עצמו מהכלל. ללמדנו על החשיבות של להיות ביחד, להיות חלק, בין אם מדובר במשפחה ובין אם מדובר בחברים, קהילה או כל קבוצה אחרת. התפקיד שלנו לחבק אותו שוב אלינו, אבל הוא צריך לרצות בכך.
שאינו יודע לשאול: זה שדווקא רוצה להיות חלק, אבל לא ממש יודע איך. התפקיד שלנו להראות לו את עיקרי הדרך בה כולנו מבקשים לצעוד, ללמד אותו להבחין בדברים, להתפעל ולשאול.
תם: הוא כבר יודע לשאול ולבחון את הדברים, אבל שאלותיו בסיסיות, של ילד או "תינוק של בית רבן". אותו נצייד בציוד צלילה וננסה לקחת אותו אתנו אל העומק מבלי שיטבע בדרך.
וחכם – זה שכבר יודע להקשות, להתעניין ואף להתפלפל, להתעמק ולהתחכם. חלומה של כל אמא יהודייה.
יופיו של מדרש הבנים הוא שאנחנו מכירים את כל הארבעה האלה. הם גרים אתנו – בבית, בשכונה, בעבודה. בשלב זה או אחר ובדרכים שונות, הם היו ועודם חלק ממי שאנחנו, כי בהקשרים שונים כל אחד מאתנו הוא משהו מכל אחד מהארבעה. ובעבור כולם - החכמים, התמימים, אלה שאינם שואלים ואפילו הרשעים, אנחנו נמצאים כאן. לכולם אנחנו מבקשים לקיים מצוות "והגדת לבנך", בין אם מדובר בסיפור יציאת מצרים ובין אם זה כל סיפור אחר.
ואנחנו נמצאים כאן גם בשביל הבן החמישי, הנסתר מהעין אך נחבא בגעגועי הלב. אותו בן חמישי הוא הבן של אי הודאות. גם אם איננו יודעים עדיין כיצד הוא נראה ומה אופיו, גם אם כלל עוד לא הגיע אל השולחן המסודר והערוך והברור, גם על הבן הזה לא נוותר. הוא תבלין העתיד המסקרן, המפחיד לעיתים אך באותה עת גם מעורר השראה. לא נתייאש גם ממנו, עד שיביא אותו אליהו הנביא ויחד ילגמו מהכוס חמישית במספר, אותה כוס שממתינה בכל שנה מחדש על השולחן עד שתיפתח הדלת ותבוא גאולה.
והרשות של כל אחד מאתנו להגדיר מהי הגאולה בעיניו, נתונה.
חג שמח ומלא אביב!
