וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; (בראשית, כח, יא-יב)
מה הנושא הראשון שעולה במחשבותיכם כשאתם מגיעים למקום בלתי מוכר, מה השאלה הראשונה שתשאלו אנשים הנמצאים שם?
לפני שאתם ממשיכים לקרוא, תעצרו רגע, תחשבו ותענו על כך. האם אתם בודקים היכן נמצאים השירותים, או איפה נמצאת חנות מזון קרובה? אולי אתם שואלים מה המקום הכי מעניין באזור בו תוכלו לבקר? משהו אחר?
סביר להניח שהשאלה הראשונה שלכם לא תהיה זו שאנחנו נשאלנו השבוע, כאשר אל כפר הנוער במכון דוידסון הגיעו משפחות מעוטף עזה להפוגת לילה. השאלה הראשונה שהם שאלו היתה: היכן המרחב המוגן? אחרי שענינו, השאלה העוקבת המיידית היתה: וכמה שניות צריך כדי להגיע אליו?
רק אחרי שווידאו שהם יודעים בדיוק היכן וכיצד ניתן להתגונן מפני מתקפה, הם פנו לחדרים. העייפות שהיתה על פניהם הכריעה אותם. חלק ניכר מהפעילויות, המשחקים, הצבעים ואפילו האוכל שהכנו עבורם ננטשו בשעה מוקדמת. הם רק רצו לישון. שינה רצופה של לילה שלם, ארוך, בלי הפרעה.
אחרי שרימה את אביו ואחיו בעצת אמו, יעקב בורח מזעמו של עשיו אל הדודים בחו"ל. בדרכו, הוא חולם, לא לפני שהוא נוטל אבן מאבני המקום, מניח עליו את ראשו ונרדם. הדבר הראשון שעולה בחלומו הוא סולם שרגליו באדמה וראשו בשמים. הכפל שבחיבור אל הקרקע הוא סמל משמעותי: זו האבן שתחת ראשך, זו התשתית שבה נטועות רגליך. כשאתה יוצא בדרכך כלפי מעלה עליך לדעת שמלאכים כאלה ואחרים ילוו אותך, לפעמים הדרך תוביל במעלה הסולם אל המטרה, לעיתים היא תפיל אותך למטה כמה שלבים, אבל התשתית שמתוכה יצאת חייבת להיות יציבה כדי שתוכל להמשיך במעלה הסולם מבלי שחלומך כולו יקרוס. נפילה אל האבנים שלרגליך, תהיה קשה.
כשהשאלה הראשונה שעולה בראשך אינה כיצד המערכת סביבך מסייעת לך להתקדם במעלה הסולם אלא כיצד אתה מציל את עצמך, הגיע הזמן להפנים שהסולם שעליו אתה עומד לא סופר אותך, מתייחס אליך כאל אדם שקוף וחסר משקל, "מינורי" במקרה הטוב, טורדני במקרה הרע, סחטן כספי שתיקה במקרה הציני.
השאלה היא רק מתי נפנים שמעגלי השקיפות האלה רק הולכים ומתרחבים. פעם יש להם קוטר שנמדד בקילומטרים מגבול עזה, פעם הקוטר שלהם נמדד במחיר הקוטג', פעם הוא נמדד בנטייה מינית, פעם בסרגל קיום מצוות או במשהו מעורפל שנקרא נאמנות. השאלה האמיתית היא מתי כל האנשים השקופים האלה – על כל סוגיהם - סוף כל סוף יתעוררו ויגרמו לכך שהמערכת כולה תבחן היטב את האבנים שלמראשותיה ואת הקרקע שעליה היא ניצבת, ולהבין שבלי אופק שאליו אפשר לשלוח מבט, כל מה שיישאר זו התרסקות אל אבן קרה וקשה.
