אני יודעת שכבר כתבתי על כך בעבר, אבל אנחנו אוהבים לחזור אל דברים שאנחנו אוהבים. ומכיוון שהצמצום המקראי מאפשר לנו להתייחס לסיפור כמו אל איור שתפקידנו לצבוע בצבעים כראות עינינו, אפשר ליצור בכל פעם גוונים חדשים. כך, בצבעי קסם שבעזרתם דלעת הופכת לכרכרה וסיפור הופך לתסריט, אפשר בקלות לדמיין את הסרט הבא:
הקדמה –
איש זקן ושבע-ימים שולח את עבדו הנאמן למשימה קריטית: למצוא כלה לבנו האהוב. הוא נותן לו הנחיות מפורשות מאד וברורות (דיסני היה הופך את זה לשיר) העבד, איש לא צעיר בעצמו, יוצא לדרך.
פרק ראשון -
העבד עוצר ליד באר. הוא עייף מהדרך, אבל נחוש למלא את משימתו. זו לא משימה פשוטה, והוא מתלבט – כיצד יידע מיהי הכלה הנכונה? הוא מחליט על כמה סימנים שיסייעו לו להצליח במשימתו (גם את זה דיסני היה הופך לשיר). נערה יפה מופיעה משקה אותו ואת גמליו, הוא מעניק לה תכשיטים יקרים (אנחנו בעיצומה של אגדה, ובאגדות זו לא הטרדה מינית) ומבקש לבוא אל בית אביה. שם, אחרי שהוא מסביר את מוצאו וכוונותיו, הוא מבקש לקחת אותה אתו. אחיה מסונוור מהעושר המורעף עליהם ומנסה לדחות את הקץ, אולי יצא לו מזה עוד קצת כסף. האיש מתעקש. (שיר שלישי, בו מתגלה אופיו החמדני והמרושע של האח, אופי שיקבל ביטוי רחב יותר בסרט ההמשך) בניסיון אחרון האח אומר, אני לא מחליט בשבילה, צריך לשאול אותה, אולי היא לא תרצה ללכת. לשמחתנו, יש לה נפש הרפתקנית ובטחון עצמי. היא מסכימה ללכת והם סוף-סוף יוצאים לדרך. שיר רביעי של ציפייה להרפתקה בסגנון של "מה מסתתר מאחורי העיקול בנהר" (נו, אז זה כמו פוקהונטס, תזרמו אתי).
פרק שני -
השמים זרועים צבעי שקיעה עזים. דנדון רך של פסיעות גמלים ופעיות עזים נשמע ברקע. רועים יושבים בצל עצי שיטה, עדרים רועים בנחת. באר רחוקה חורקת. השדות רחבים, האוויר צח ומשיב נפש. כל הסביבה מוכנה. נוסיף לזה מוזיקת רקע פסטורלית שתלווה אותנו לאורך הפרק כולו - כמעט.
מצד אחד של המסך נכנס נער, עיניו חולמות, מבטו תלוי בצבעי השמש השוקעת, פניו מהורהרות.
מהצד השני מופיעה אורחת גמלים נושאי כל טוב. על אחד מהם ישובה נערה.
בעת ובעונה אחת, עיני הנער ננעצות בנערה. זה השלב שבו המוזיקה משתתקת בבת אחת, המצלמה מתמקדת בפניה.
בשבריר שנייה, עיניה מתרחבות למראה מבטו הממוקד בה. זה מבט חוקר, מטלטל, חודר עד לנימים. המבט הזה מכה בה, ממס את שריריה, ממוטט את ברכיה, מבטל את משקל גופה. הכל סביבה נמחק.
היא נופלת מהגמל.
היא מתאוששת, המוזיקה מתחדשת בחרישיות והיא שואלת מי הוא. כשהיא שומעת שהוא למעשה החתן המיועד לה, היא מסמיקה ומסתתרת. אפשר לתאר את המבטים הגנובים שהם ממשיכים לשלוח זה אל זו, את פיק הברכיים, את ההתרגשות-לקראת. מי מאתנו לא רוצה להתאהב כך לפחות פעם אחת בחייו.
פינאלה -
יצחק ורבקה נשואים, באוהל. באופן גלוי, בלי הנחות, על גזע העץ הסמוך לאוהל נחצב לנצח בכתב עברי עתיק: "יצחק אוהב את רבקה". לראשונה מאז בראשית-ברא, למרות שכבר מזמן גירשו אותנו מגן עדן, כבר עברנו מבול ונחרב לנו מגדל והיו קרבות ועקדה וסדום – למרות כל זה, הנה מצאנו לראשונה את גיזת הזהב האנושית, אהבה בין בני זוג. שיר סיכום: גרסה רומנטית ל – all you need is love.
אולי בגלל זה, מספרת לנו התורה שאברהם נתן לכל בניו הרבים מתנות – אבל יצחק הוא היחיד שקיבל הכל.
הערת השועל: לפני כמה ימים חזרה בתי מהגן. שאלתי אותה מה למדה, והיא אמרה שהגננת סיפרה להם סיפור על נערה בשם סינדרלה. הילדה תיארה את כל הסיפור עד לשלב שבו הנסיך שם את נעל הזכוכית על רגלה של סינדרלה, ואז עצרה. כששאלתי אותה: נו, ובסוף הם חיו באושר ועושר? הבת שלי אמרה: לא. הם התחתנו.
לך תקים מדינה עם הצעירים של ימינו.
