במקום בו נאמר זו ראשית, יש לברוא שמים וארץ.
שכל נקודת ראשית ראויה לשמה, שמים וארץ יש בה.
שמים אלה, על שום מה נדרשם?
שיהיו לנו למרחבי החלומות אליהם יובילו עינינו, חזון נכסף אליו תוביל תשוקתנו. אל שמים אלה נבקש להמריא, בחשיכה, בדמדומים ובאור המלא. נושאי תכלת של הבטחה, מרחבים בלתי נגמרים של אפשרויות, ענני מים חיים מתנחשלים, והבזקי ברק פתאומיים כראשי נחש מתוך העשב. מהודרי כוכבים וירח, מוארים באור חמה.
כל אדם, בכל רגע, זקוק לשמים.
ארץ זו, על שום מה נדרשנה?
שתהא יציבה תחת רגלינו, אוחזת במקורות היציאה ובוהקת בנחמת השיבה. מעצמה של עפר להעמיק בו נטיעה בעת הנסיקה, וברגעים של תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, למהר לעשות בה מעשי בריאה, נרגעים בחסדי הסדר, שואפים את שלוות המיון, מתנחמים בהכרת השיום.
כל אדם, בכל רגע, זקוק לארץ.
בכל זמן, מרחב ומעשה, נדרוש את נקודת הראשית.
בכל נקודת ראשית, נברא שמים וארץ.
נבדיל בין חושך לאור
נמלא עולם,
נעשה אדם,
ונהלל.
