פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: סיפור והרהור


טקס ה"בונה", טקס ההכנה ושתיית הקפה האתיופי, הוא טקס שממלא את החושים. התנועות הקצובות של טחינת הפולים הקלויים, ריח הקפה, הציפייה למשקה וטעמו הנפלא – כל אלה דורשים תשומת לב וסבלנות. כשהוא מבוצע נכון, הטקס כרוך בשלווה המאפשרת את לידתו של סיפור ראוי, מסוג הסיפורים שמזמנים הרהורים בעלי משמעויות שונות, בהתאמה לאוזני המקשיב, המתבונן והטועם.

בימים האחרונים נזכרתי בסיפור-מזמן-הרהור שכזה, ששמעתי בעיצומו של טקס בונה באחד הכפרים באתיופיה:

בתו של המלך הגיעה לפרקה והיה צריך לחתן אותה. המלך, רצה חתן ראוי לבתו והתחיל לחפש עבורה חתן. יום אחד הגיע אריה שהיו לו רעמה ענקית, שיניים חדות מאד וציפורניים ארוכות ומשויפות.

הוא לא צריך להגיד כלום, רק להיכנס לארמון –

רק נכנס, וכולם כבר שקשקו מרוב פחד.

רק נכנס, וכולם כבר פינו לו דרך.

רק נכנס, והשומרים של הארמון נבהלו וזזו אחורה.

ואז הוא נכנס למלך. נכנס אליו כמו שנכנס מלך אל מלך.

ראה אותו המלך בשר ודם, קם ושאל את האריה: שלום, מה אתה רוצה? האריה ענה: אני רוצה להתחתן עם הנסיכה. שמעתי שאתה מחפש שידוך טוב, ואני חושב שאני שידוך הולם. אמר לו המלך: תשמע, אתה נראה מדהים, אתה מתאים בדיוק לבת שלי. אבל מה, הרעמה שלך מאוד מאוד יפה, אבל אתה חייב להסתפר, כי הבת שלי לא תדע איך להתמודד עם כל כך הרבה שיער, ובכל זאת אתה הולך לגור איתה. האריה אמר שאין שום בעיה, והלך. הוא חזר מגולח, עם קרחת יפה, ואמר למלך: הנה, גילחתי את השיער. תן לי את הבת שלך.

המלך אמר לו: אתה באמת נראה הרבה יותר טוב. אבל מה, הציפורניים שלך...מה אני יכול להגיד...אתם זוג צעיר, תרצו להתחבק, אתם צריכים להתייחד, ואתה עלול לשרוט אותה... היא כל כך עדינה, הנסיכה... אז מה דעתך, תסכים לגזור את הציפורניים? האריה ענה: בוודאי, אין שום בעיה, והלך. הוא חזר אחרי שגזר את כל הציפורניים עד שממש לא נשארה שום ציפורן קטנה, ואמר למלך: תראה איזה ציפורניים יפות אין לי!

המלך התבונן ואמר: וואו, זה באמת הרבה-הרבה יותר טוב. עכשיו אני בטוח שתתחבקו ויהיה לכם רק טוב...אבל יש רק דבר אחד, באמת אחרון... החיוך שלך, מה אני אגיד...זה צריך להיות חיוך מקסים, כזה שיכבוש את ליבה ואת לב כל הממלכה, אחרי הכל יום אחד אתה תהיה המלך... האם אתה יכול טיפ טיפה לשייף וליישר את השיניים? זה ממש יעזור, כולם ייפלו בקסמיך. ושוב הלך האריה והוציא את כל שיניו.

וכשהוא חזר וניסה להיכנס לארמון, השומרים הסתכלו עליו ושאלו: מה אתה רוצה?

האריה ענה – קצת בגמגום, כי היה קשה לו לדבר : אני רוצה להתחתן עם הנסיכה. אני אריה!

השומרים הביטו בו והתגלגלו מצחוק: אריה? אתה אריה?! ולא נתנו לו להיכנס.

המלך שמע את המהומה, יצא אל המרפסת ושאל את השומרים: מי זה? מה הוא רוצה? השומרים ענו לו: הוא אומר שהוא אריה ושהוא רוצה להתחתן עם הנסיכה. המלך עמד על המרפסת, הביט ביצור שלפניו ואמר: אתה רוצה להתחתן? עם הנסיכה שלי? תגיד לי איזה מלך אתה חושב שאני, שאתן את בתי לחתלתול שכזה?

האריה התרגז וניסה לשאוג, ניסה להפחיד, ניסה להרתיע –

שום דבר.

אין רעמה, אין ציפורניים, אין שיניים.

תחזור כשתהיה שוב אריה, אמר לו המלך וחזר אל ארמונו.

והפרשנות, כטוב בעיניכם.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד