פוסטים אחרונים
רשימת תפוצה

רגע לפני שבת: והעיקר, לא לפחד כלל


לא חייבים לראות את "סיפורה של שפחה" כדי להבין שמה שמתואר שם בכל הקשור לנשים נמצא מעבר למפתן. קולות הקוראים להשתקה, הפרדה והדרה מוחלטת של נשים נשמעים בכל שבוע, עד שנדמה שזה כבר כמעט עובר לידינו כי כבר התרגלנו אליהם. זה בדיוק המצב המסוכן ביותר. פעם, כשאיזה "רב" חצוף התייחס לנשים כאל סחורה, הוא עוד היה מזדרז לומר שזה "לא בגלל שנשים הן פחותות, להיפך, זה בגלל שאני שומר על כבודן". ברור, אנחנו חלשות ופגיעות ונחותות מכדי לשמור על הכבוד של עצמנו, לכן חייבים "אבירים" כאלה. תודה באמת. היום, רובם כבר לא מתחבאים יותר מאחורי הכבוד האבוד שלנו. הם כבר ישר אומרים שאנחנו פשוט רפות שכל, רגשניות, חסרות הגיון ושנוצרנו לתפקיד אחד: להישאר בבית ולגדל את הילדים, בלי להטריד את עצמנו בדברים אחרים כי התפקיד הזה חשוב מכל. לא ברור לי איך דמות נשית כזו מעוררת בהם יצר כלשהו, אבל זה כנראה בגלל שאני רפת שכל.

פרשת פנחס היא הזדמנות לשוב ולהיזכר בבנות צלופחד, שהן הזדמנות מצוינת לשוב ולהיזכר בכמה דברים שצריכים לקרות כדי שהחברה שלנו תהיה צודקת ושוויונית יותר בכל הקשור לנושאים מגדריים.

* שינוי שפה - רק לרכוש יש "בעל". לאישה, יש בן זוג; אישה המפגינה דעה ברורה, אינה "אחלה גבר"; וכשהיא מנהיגה ביעילות, זה לא בגלל ש"יש לה ביצים".

* שותפות מלאה - הפטנט הנקרא "יום אבא" הוא לא יותר מכסת"ח. המשפחה היא של השניים - וגם הרצון לעבוד, להתפרנס ולצמוח מקצועית. בקרב משפחות בהן שני בני הזוג עובדים, כ-80% מעבודות משק הבית מתבצעות ע"י האישה. 26% מהנשים מפסיקות לעבוד עקב לידה, בעוד בקרב הגברים מדובר בפחות מאחוז. המספרים האלה צריכים לקומם את כולם.

* צדק מגדרי - גברים שדעתם מוסחת למראה ולמשמע נשים, שיסתגרו בבית. נשים לא צריכות להשתיק, לכסות או להדיר את עצמן בגלל חוסר שליטה של מישהו אחר או בגלל שגברים החליטו מה צנוע ומה לא. וכשגבר פוגע בשערה משערות ראשה של מישהי, לא היא זו שצריכה לברוח למקלט. הוא זה שצריך להיות בכלא.

* שילוב דפוסי חשיבה שונים - כל המבנים החברתיים שלנו - צבא, כלכלה, ממשל ואפילו חינוך - נקבעו על ידי גברים. התרגלנו לחשוב ש"הגבר התותח" הוא סמל ההצלחה, ולכן אנחנו צריכות להיות כמוהו. הגיע הזמן לשלב דפוסי חשיבה נשיים ולהתאים את כל תחומי החיים לצרכי שני המגדרים.

* לשאוף גבוה – אם לא נעשה את זה בעצמנו, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו. בשנה שעברה פורסם כי סבתא אחת המליצה לנכדתה להתחבר לחנון של הכיתה, כי אולי הוא יהיה הצוקרברג הבא. על כך השיב לה מייסד פייסבוק: במקום להתחבר לחנון, שתהיה חנונית, ואולי היא בעצמה תהיה הצוקרברג הבא. הוא צדק. כ-80% מהסטודנטים בתחומים הטיפוליים והחינוכיים הן נשים, ורק כ- 28% מהסטודנטים בתחומי ההנדסה, המדעים והמתמטיקה הן נשים. למעלה ממחצית ממסיימי הדוקטורט בישראל הן נשים, אבל נשים הן רק כ-29% מהסגל האקדמי. רק כ-13% מתפקידי המפתח בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית מאוישים ע"י נשים. אנחנו חייבות לדרוש מעצמנו הרבה יותר.

* התאמה מגדרית - הדיון בשוויון המגדרי כמעט אינו עוסק בהתאמות המאפשרות הזדמנויות שוות. במקום להילחם בהבדלים הפיזיולוגיים הברורים הקיימים בין המגדרים, צריך לעבוד אתם: כך, למשל, בכמה מקומות בצה"ל נמצאו פתרונות יצירתיים לחלוקת הנטל הפיזי בין לוחמים ללוחמות; ביחידת המזל"טים הקטנים "רוכב שמיים", שהחלה לשלב לוחמות רק בשנים האחרונות, בנו התקן מיוחד לשיגור המזל"ט מהקרקע כחלופה למתיחה הפיזית של גומיית השיגור. זו התחלה.

* אי-שוויון מגדרי מוביל להפסד כספי עצום - מחקרים בינלאומיים מוכיחים שמדינות שבהן השוויון המגדרי גבוה נהנות מצמיחה בכל תחומי החיים - כלכלה, בריאות, חינוך, צדק חברתי, מניעת אלימות, דיני משפחה ועוד, והחיים של כלל האוכלוסייה איכותיים יותר. זה די פשוט להבין אם חושבים על המצב ההפוך: כשאין שוויון ומחצית מכוח האדם העומד לרשות החברה אינו יכול להתפרנס, ליצור ולהתבטא כמו המחצית השנייה, החברה כולה מפסידה.

והעיקר, לא לפחד כלל - לשוויון המגדרי יש מחיר שיגבה מכל הצדדים. טרם נערך דיון במרכיבי המחיר הזה, משמעותו והשלכותיו, דיון שידרוש השלת שלשלאות של תפיסות מסורתיות. זה מפחיד, זה קשה - וזה הכרחי. לא כי אנחנו אחלה גבר, לא כי אנחנו אחלה אישה, אלא כי אנחנו רוצים להיות אחלה אנשים.


כל הזכויות שמורות @ ליאת בן דוד