גבול הפחד שלי משורטט איפשהו כעיגול העוטף את ילדיי ונכדיי. במילים אחרות, הפחד האמתי היחיד שבאמת ובתמים יש בי נוגע לדברים העלולים לפגוע בהם, והוא יכול להגיע עד לרמה של שיתוק. כל השאר מאורעות העולם יכולים לעורר בי רמת חששות כזו או אחרת, אבל לא יותר. זו אולי אחת הסיבות לקשר העז שאני חשה כלפי 4 ציורי החירות של רוקוול. כתבתי עליהם כאן בעבר (למי שרוצה להיזכר, שיחפש -"רגע לפני חג החירות") ואני משתמשת בהם כבר שנים בהרצאות, סדנאות ופעילויות שאני מעבירה. תזכורת למי רוצה: אחת החירויות היא החירות מפחד. רוקוול בחר לצייר את משמעותה של החירות מפחד באמצעות תמונה של זוג הורים המתבוננים בילדיהם הישנים. האם מכסה את הילדים בשמיכה בעוד האב מתבונן בהם כשהוא מחזיק ביד אחת במשקפיו ובידו השנייה בעיתון מקופל, שכותרתו מכריזה על ההפצצות הכבדות של הבליץ בלונדון. בכך בחר רוקוול לומר שהפחד הגדול ביותר שלנו הוא, שמשהו יפגע בילדינו. במרחק לא גדול מאותו חדר שינה שליו, מתרחשת האימה הגדולה ביותר: אנשים לא בטוחים שילדיהם יתעורר בבוקר.
או, לחילופין, אנשים החוששים שיפרידו אותם מילדיהם מסיבה זו או אחרת.
הייתי רוצה לחשוב שהפחד הזה הוא נחלת כל אדם, או לפחות כל מי שהוא הורה או עובד עם ילדים. אירועי החודשיים האחרונים מזכירים בחריפות הולכת וגדלה שזה לא כך, לא בארץ ולא בעולם. מנהיגים ואנשים הרגישו שהם כל כך עמוק בתוך אזור נוחות בטוח שהוא מאפשר להם לעשות מה שבא להם, למי שבא להם, גם - ואולי בעיקר - כשמדובר בתינוקות, בפעוטות ובילדים ונוער.
פרשת "חוקת" נפתחת בפסוק מרתק: "זאת חוקת התורה...דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר, יט',ב'). שני היבטים חברו כאן יחדיו: מצווה שהכתוב מדגיש שהיא-היא חוקת התורה, ומכאן שאין לערער עליה; והמצווה עצמה, שאפילו החכם באדם טען שלמרות שהוא חקר וניסה לגלות מה פשרה, אין לו מושג למה היא נחוצה. בעולם הדמוקרטי-חילוני, משמעות החיבור הזה היא להזכיר לנו שכל עוד חוק קיים, גם אם לא תמיד מבינים מה מטרתו, הדרך לערער עליו אינה על ידי אי קיומו. יש דרכים אחרות לשנות חוקים.
עבור רובנו, הפקדת ילד לטיפולם של מטפלת, משפחתון, קייטנה, מכינה או כל מסגרת אחרת, מלווה בפחד שאין ולא יכול להיות ממנו שום שחרור. הדרך היחידה להתמודד אתו היא להיות כל הזמן במקום של אי נוחות, ששואל, שבוחן ומוודא - דרך שהמסתורין של מצוות "פרה אדומה" מזכירה לנו: למלא את החוקים הנדרשים – ולצדם, לקוות שהפחד הקמאי ביותר הזה שלנו, הפחד לשלומם של ילדינו, לא יהפוך לסיוט שהתגשם.
דבר השועל: אתם באמת חושבים ש"סיפורה של שפחה" קשה מדי לצפייה? נסו את החדשות.