כשמכבים היתה בתחילת דרכה, חג השבועות היה אחד החגים המרכזיים שלנו. נהגנו להביא את הביכורים שלנו לחגיגה קהילתית-יישובית גדולה. טנא אחר טנא הנחנו על במה מרכזית, והם מלאים בכל טוב: פירות השתילים הראשונים שנטענו בגינותינו, ירקות ראשונים ותבלינים צעירים, היה גם מי שהביא אפרוחים ואפילו גדי צעיר הגיע מאחד החצרות. בכל שנה, כל התינוקות החדשים של אותה השנה הועלו על במת החג, חלקם בסל-קל מתנדנד, אחרים בזרועות הוריהם. היה משהו מאד בראשיתי בשנים ההן, שמחה של חלוציות מודרנית. בריאתה של התיישבות חדשה, יצירתה של קהילה. הבאת הביכורים, מפרי האדמה ועד פרי הבטן, היתה ביטוי יפהפה של הקשר הצומח למקום ולזמן, של בניית נחלה והצמחת שורשים במקום. הרהור קצת יותר מעמיק בנבכי הטקס מגלה שבניגוד למה שנדמה, טקס הביכורים לא נועד לקדם התרברבות, אלא דווקא צניעות וענווה. הנה כמה נקודות למחשבה:
- אחרי שאנחנו מתיישבים בארץ וכבר חושבים שעבדנו קשה ויש סוף סוף פירות שאפשר ליהנות מהם, נזכור שיש לנו שותפים: הגשם, האדמה, אור השמש. זו עבודת צוות. לפני שלוקחים את כל הקרדיט, כדאי לזכור שלא עשינו את זה לבד. שלא יעלה לנו מיץ הרימונים לראש.
- פעם לא היה לנו טנא משלנו, היום יש. הוא מסמל את הדרך הארוכה שעברנו, את הדרור ויכולתנו העצמאית לחיות ולצמוח באדמה הקשה, התובענית הזאת. זכרו מנין באתם, כמו שהזכיר לנו הרבה, הרבה שנים אחר כך יגאל אלון ז"ל (איפה המנהיגים הגדולים שלנו כשאנחנו צריכים אותם) : עם השוכח את עברו, ההווה שלו דל ועתידו נתון לשאלה.
- בכל שנה מחדש, כולם מביאים ביכורים, עשירים ועניים כאחד. לכולם הזדמנות שווה להיות חלק מהקהילה, הברכה אחידה לכולם, וכולם עונים אותה אחרי הכוהנים, כדי שלא לבייש את מי שלא יודע לקרוא בעצמו. כל הטוב שבטנא ניתן לי ולבני ביתי לשמוח בהם. לכל בני ביתי. אני, הלוי והגר. ההתייחסות שלי לבני ביתי תקבע את טיבו ואת האווירה שתשרור בו. זה נראה רלוונטי במיוחד בימים אלה.
- ולבסוף, נתמקד לרגע בתפקיד הכוהנים, המנהיגים הרוחניים של הטקס והעם כולו. הכוהנים לוקחים את הביכורים מכולם, אבל את הטנא עשוי הזהב או הכסף של העשירים עליהם להשיב לבעליהם. פעם, חשבו חכמינו שנוהג זה נועד לתת כבוד-יתר לעניים, שסלסלותיהם העשויות קש בעבודה ידנית, מתוך כוונה יתרה, נחשבות יותר מסלסלות קנויות, גם אם הן מפוארות. לכן זוכות הסלסלות הפשוטות להיכנס למקדש, והיקרות מוחזרות לבעליהן. על הרעיון שסלסלת זהב יכולה בקלות להפוך לשוחד בחירות, טובת הנאה או מקור ליצירת קשר בין הון לשלטון, חכמינו כנראה לא חשבו. גם זה נראה רלוונטי במיוחד לימים אלה.
בכל שנה, במחזוריות קבועה כמו ימי השנה, כמו העונות וכמו פרשות השבוע, הביכורים שבטנא מעידים ששמחת היותם צועדת על דרך הצניעות, הדרך הנכונה לרשת ארץ.
חג שבועות שמח ושבת שלום.
