מספרים על אדוארד ה-7, מלך אנגליה, שהוא אהב מאוד סיגרים. למרבה צערו אמו, המלכה ויקטוריה, לא היתה שותפה להתלהבותו. עד כדי כך סלדה מכך, שאסרה על עישון סיגרים בארמון. כשנפטרה בגיל מופלג והורישה לו את כס המלכות, רק בשנות ה-60 לחייו, הזדרז המלך הטרי להזמין את כל ידידיו לארמון בקינגהם. כשהתאספו כולם באולם קבלת הפנים, נכנס המלך החדש והודיע: "נכבדי, אתם יכולים לעשן!" על כך נאמר: המלכה מתה, יחי המלך החדש – ואתו, ערכים חדשים בארמון הוותיק. כי סיגר הוא אף פעם לא רק סיגר. הוא תפיסת עולם שלמה. לנו לא נותר אלא להבין מהי ולהחליט אם אנחנו שותפים לה – או לא.
פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן שילווה את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר. עצם הבנייה של משכן-נדודים מבהירה לנו שבנייה כלשהי מתבססת על ערכים, ולא על לבנים ומלט. מכיוון שכך, ראוי לבדוק על אילו ערכים מבקשת מאתנו התורה להקפיד כשאנו מבקשים לבנות מקום שבו השכינה עצמה לא רק תוכל אלא אף תרצה לדור עמנו.
הערך הראשון מתנוסס כבר בפסוקים הראשונים, המצווים כי את התרומה לבניית המשכן ייתן כל איש כאשר ידבנו ליבו. אף אחד לא יכול לדרוש מהאחר לתת לפי תעריף, גם לא כאספקה קבועה, לא על בסיס יחסי תן-לי-ואתן-לך, לא בהתחשב באינטרסים או אג'נדות כלשהן, אפילו לא לפי הגיון או חברות נפש כלשהם. רק על בסיס נדיבות לב נקייה וחסרת ציפיות.
הערך הבא הוא מידת הרוחניות, והיא כרוכה בעשייה מדויקת. היא כוללת בתוכה יצירתיות, חשיבה מעמיקה – הפרשה קוראת לה "מלאכת מחשבת", והיא נתונה בידו של בצלאל משבט יהודה, שניחן ב"רוח אלוהים, בחכמה בתבונה ובדעת". הרוחניות תלויה בכל אלה. היא זו שמאפשרת לבצלאל את העשייה המדויקת, האינטליגנטית והעדינה, הנדרשים להנהגה והובלה של אלה שיבנו אתו את המשכן.
הערך השלישי הוא ערך ההכללה והקבלה של כל בני האדם באשר הם והוא נמצא בהפטרה, העוסקת בבניית בית המקדש – כלומר, משכן הקבע. ההפטרה מספרת שלפני ששלמה פונה לבנייה, מכיוון שהוא ניחן בחכמה – הוא פונה קודם כל אל חירם מלך צור וכורת עמו ברית שלום. אז פונים כולם – יהודים ולא יהודים כאחד – לבנות את בית המקדש. כי בנייה של משכן קבע אינה עניין טכני של מחסה וביטחון לקבוצה מסוימת בלבד, אלא עניין רוחני רחב-היקף ומכליל. זוהי יצירה של מקום שבו שוכנים נדיבות הלב, התרוממות הרוח, יופייה של החשיבה והעשייה האנושית – ולשם כך, דרושים בראש ובראשונה שלום ושיתוף פעולה בין כולם.
אפשר לקחת את הערכים האלה לכל תחום בחיינו היום – מההתייחסות למבקשי מקלט דרך תרבות הדיבור של נבחרי הציבור ועד הפרשנות של משמעותן של "מתנות קטנות שמישהו שלח לי". דבר אחד ברור: התורה מבינה שחפצים הם גם סמלים המייצגים ערכים. זה נכון בין אם מדובר בבית מקדש, בבגדי כהונה, בפסלים – או בסיגר. מקנדי דרך קסטרו עד קלינטון, הסיגר תמיד היה סמל. בהקשר הזה, ראוי להיזכר בשני ציטוטים של זיגמונד פרויד, שהיה מעשן נלהב ותמיד עודד את כל ידידיו לעשן - ותחליטו אתם אם זה רלוונטי:
מספרים שפרויד כתב לאשתו לפני חתונתם: "הסיגר הכרחי לאדם שאין לו את מי לנשק".
ציטוט מפורסם יותר שלו נאמר באחרית ימיו, כשנשאל פעם על ידי תלמידיו על משמעויות הסיגר שהוא נוהג להחזיק בפיו: "ידידי הצעיר, לפעמים סיגר הוא רק סיגר".
אז זהו, שלא.
הערה קטנה לסיום: אני מסכימה עם אשכול נבו, שזה הזמן לצאת לרחובות. אני לא מסכימה אתו שהסיבה לכך צריכה להיות הדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה. אי אפשר להחליט ששלטון דמוקרטי, שבין השאר דורש שאדם ייחשב לחף מפשע עד שתוכח אשמתו, הוא נכון רק כשזה מתאים לנו. כרגע, כל מה שיש לנו הוא המלצות של המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין. מי שיכריע אם לעשות כן, כחלק מתפקידו על פי החוק, הוא היועץ המשפטי לממשלה. הסיבה לצאת לרחובות עכשיו היא שלא ייתכן שזה ייקח למעלה מ-10 חודשים. סחבת כזו לא מכבדת ולא מגיעה לנו. יתכבדו שלטונות החוק במדינה ויעמידו לרשות היועץ את כל המשאבים הנדרשים – הכספיים, הפיזיים, הטכנולוגיים והאנושיים –על מנת לסיים את כל הבדיקות שהוא נדרש להן מהר ככל הניתן, ובכל מקרה תוך לא יותר מחצי שנה. זו הדרישה הציבורית הצודקת שבשבילה צריך לצאת לרחובות.
