טוקיו עיר גדולה, דינמית, מרתקת, מלאה כל טוב, ניקיון, נימוס ותופעות מוזרות כאחד. שפע בכל פינה, אין בעיה להתנייד בזכות תחבורה יוצאת מהכלל, אין קושי להסתדר בזכות הרצון הכן ומעורר ההערכה של אנשים לסייע. כל מי שפנינו אליו היה לא רק מאד מנומס, אלא גם מאד נחמד. כמעט שאין פשע. אין איחורים של רכבות, אין בהן רעש: אנשים לא משוחחים בסלולרי במקומות ציבוריים, רק מסמסים. גם אין הרבה קשר עין ביניהם. אין בעיה להסתובב ברחובות לבושים בתלבושות מוזרות, המקום כולו מבריק – אין בדל לכלוך.
אבל יש עוד משהו שהתחושה היא שאין מספיק ממנו, וזו תחושה בולטת.
אין ילדים.
כלומר, יש ממש מעט. פה ושם מבחינים בקבוצות תלמידים בגילאים שונים בזכות התלבושת האחידה, אבל כמעט ולא רואים ילדים קטנים או אנשים עם עגלות ברחובות, גם נשים בהריון בקושי ראינו. בירור מהיר העלה שרמת הילודה ביפן היא 1.5, כלומר – האוכלוסייה הולכת וקטנה מצד אחד, והולכת ומתבגרת מצד שני.
פתאום, כל הניקיון והנימוס והסדר האלה נראים עצובים.
אחד הנושאים הבולטים בפרשת "תולדות" הוא יחסי הורים-ילדים. למרות שיש בה שני סגנונות הורות שונים מאוד זה מזה - זה של יצחק וזה של רבקה – שניהם הורים פעילים ומעורבים מאד בחיי ילדיהם. רבקה מתוארת כפעילה יותר, האם המנסה לשלוט בגורל ילדיה ולכוון את דרכם אל המקום שהיא חושבת שנכון להם, גם במחיר רמייה ושקר.
גם עיון בהתנהלותו של יצחק מגלה, שיצחק הכיר וידע היטב את נטיות לבם של ילדיו.
"...וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'; וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ; יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ;" (בראשית כ"ז, כ"ז-כ"ט)
ברכה זו, המיועדת לעשיו, היא ברכה גשמית העוסקת בשפע ארצי: טל משמיים, שמנים ודגן ותירוש, שלטון והצלחה. בברכה כולה אין שום אזכור לאלמנטים רוחניים. אין בכך מקריות: יצחק יודע היטב במה יש לברך את עשיו, הבן הזה שכאשר עולה ספק בלב יצחק לגבי זהותו - הוא בוחר לזהותו באמצעות החושים: מישוש ידיו השעירות, ריח השדה העולה ממנו. מה נכון יותר מלהעניק ברכה ארצית לבן הזה שאוהב להתרוצץ בחוץ, לצוד ולהתעסק בעניינים גשמיים. זה מה שאתה אוהב, בני? זה מה שעושה לך טוב, מה שאתה מצליח בו, נטיית לבבך ורצון נפשך? אם כך, אברכך שתצלח דרכך ותצטיין בדברים האלה שלבך נוטה כלפיהם.
ומה מברך יצחק ליעקב לפני שהוא נפרד ממנו, כאשר הפעם הוא יודע בביטחון שיעקב הוא זה שעומד לפניו?
"...וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן; קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ; וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים; וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בראשית כ"ח, א'-ד').
יצחק אינו צריך למשש או להריח את יעקב כדי לדעת שהוא זה העומד בפניו: די לו לשמוע את קולו, אותו קול המחבר בין מחשבות הנפש למעשי הגוף, התגשמות הרוחניות בדיבור, הקול הנכון לאדם הנכון. הפעם ברכתו של יצחק שונה לחלוטין: ברכה זו מבססת את יעקב כממשיכו הרוחני של משפחת אברהם, ולא בכדי: גם במקרה זה פועל יצחק על פי נטיות הלב של בנו. אתה איש תם ויושב אוהלים, צדיק, אדם רוחני? אם כך, הברכה שניתנה לאבי ועברה אליי עוברת עתה לידיך, אברכך שתעלה לגדולה הראויה ותהיה המנהיג הרוחני של צאצאינו, כי אתה זה שראוי להיות ממשיכו של שושלת אברהם ויורש הארץ המובטחת.
הפרשה מלמדת אותנו שיעור חשוב בהורות: להתבונן בילדינו ולהכיר במכלול הגוונים המרכיבים אותם, להקשיב לרחשי הלב שלהם ולברך אותם ככל יכולתנו להצליח בדרך המתאימה להם.
הימים האחרונים מלמדים שיעור נוסף: כמה טוב שיש לנו את מי לברך. זו ברכה בפני עצמה.
